תת הכרה נפתחת כמו מניפה

אנה התעוררה אחרי לילה אפור עם שינות חלקיות. היא פקחה עיניה והבינה, היא לא מתאימה למידות.
היא נזכרה בגברים שפגשה והבינה שאיש לא תואם מידותיה.
לא תואם את עיניה החודרות, לא את מותנה הצרה (קטנטונת כך אמר לה), לא את שתיקותיה המרובות.
היא חשבה על ההוא שאחז פניה בשתי ידיו, מביט אל תוך עיניה, מחפש בה את מה שטרם מצא. היא נזכרה איך הרגישה נמדדת, איך סקרנה אותה תחושת הבושה שאולי אינה מתאימה למידותיו.
היא חשבה על זה שאמר לה שהיא נשלטת ולכן הוא שולט על מפגשיהם הנדירים, ואיך הצליחה בהארה אחת לסלקו מחייה.
או בו שאמר שמילותיה הן בלתי נסבלות ואז ביקש ממנה לכתוב לו שיר.
היא דיפדפה בין מאהביה, בינות אצבעותיהם, תחת לשונם המודדת את טעמה.
היא מדדה מידותיהם, חשבה מחשבותיהם, נדדה אל גופם, אבל היא לא היתה שם.
היא הבינה שכל העת הזו שבחנו אותה, איש לא תאם לבחינה שלה.

💜