לפני 4 שנים. 17 בנובמבר 2020 בשעה 8:24
ואז לרגע אחד את רוצה שיקחו ממך את כל האחריות
את כל המהות
את כל המועקה, אפילו את החיוכים הקטנים האלה
ולרגע אחד תהיי חופשיה
כמו ילדה
כמו זו שטרם ילדה
כמו זו שיכולה בכל רגע נתון לעצום עיניים ולרקוד כמו משוגעת
ממש משוגעת
עם שיר אהוב
או
לברוח לבד לימי שתיקה
של צעקה לבד
של תפילה לבד
אולי גם של בכי
כן, כניראה יהיה שם גם בכי
בים
ביער
באוהל
על קצהו של הר
בקצה העולם
ולא להיות אחראית
ולא אישה אירגונית
ולא אמא
ולא רעיה
ולא ראיה לחינוך (הלוקה בחסר) של הורי
וגם לא מאהבת פוחזת
ללא כל השכבות שבנית, שרצית, ששמרת עליהן
רק את עם עצמך וכל האויר שאת מצליחה סופסוף לדחוף אל תוך הריאות
S T O P