תת הכרה נפתחת כמו מניפה

אני רוצה לגלח לך את הכוס, א' אמר בהחלטיות

אבל אני לא רוצה, עניתי, אני אוהבת אותו ככה כמו שהוא

אבל אני רוצה

בואי, נעשה את זה עכשיו

והסכמתי

עמדנו שנינו ערומים באמבטיה, הוא מחייך ואני במבט מבועת.

והוא מתכופף ומגלח לי את הכוס ואני בוכה בדמעות גדולות

בוכה מעצב, בוכה מההשפלה, בוכה מהשליטה הלא רצונית, בוכה מהפרידה משערותי שאהבתי.

כל זה קרה בתחילת הניינטיז.

א' היה חבר שלי ומילה כמו שליטה כלל לא היתה קיימת בעולם הישן ההוא.

הייתי בת 22 והוא בוגר ממני בכמה שנים. הוא היה המין הראשון שלי והקשר הראשון שלי.

שנים אח"כ הבנתי שהייתי בקשר של שליטה לא רצונית.

היום, 25 שנים אחרי, ואני כבר מגלחת או לא מגלחת וזה בעיקר עניין פרטי שלי.

אני עדיין לומדת גם בגילי להצליח ולומר לא למה שאני לא רוצה בו. ועדיין, עדיין היום ההוא של המעשה הכפוי הלא רצוני חקוק בי, שרוט בי כמעשה מדכא, מעציב, לא ראוי ולא הדדי. 

אין שום קשר לשיר הבא. פשוט מקשיבה קצת לג׳ים בימים אלה של סגר3 ומאפשרת לו למעוך אותי עוד ועוד קצת ועוד