כביש 6 צפון וכמו תמיד יד אחת מונחת על ההגה והשניה על הכסא שליד, כמו מלטפת את זה שלא יושב שם. ברקע רדיו 88 ואני מגבירה לשיר אהוב, מנסה להסיט את המחשבה והמועקה ולהתרכז בהתרגשות. שומדבר שאת לא רוצה לא יקרה, אני אומרת לעצמי בקול ולוקחת נשימה ארוכה.
שלט כחול מודיע לי שהיציאה הבאה היא ג'סר א זרקא בעוד 10 קמ' ואני מרגישה אותי קרובה. "נפגש ביציאה של ג׳סר", הוא כתב לי, "פשוט צאי עם הכביש עד שתראי אותי" ואני מקשיבה ויוצאת.
זו שבת חמה ואני פונה אל ג'סר א זרקא ולא הייתי כאן מעולם. מין הצד הנגדי אני רואה אותו עומד בשוליים, פניו לכביש ולידו חונה טויוטה לבנה. הוא נמוך. נדמה ששקר גוֹבה הוא כבר הסטנדרט בעולמנו. אני מגיעה עד לכיכר וכמעט נכנסת אל העיר ואז מסתובבת ומאטה אל השול ממש מאחוריו. עכשיו הוא רואה אותי ואני אותו.
אני יוצאת מהרכב לחבק, להביט, לעזאזל כמו שחשדתי, אני לא צריכה לעמוד על האצבעות עבורו.
השמש קופחת ואני בגרביונים החמים הסגלגלים שלי, בוא נכנס לרכב, אני אומרת, אי אפשר להמשיך ולעמוד בשוליים של ג׳סר לנצח.
עכשיו אנחנו יושבים זה לצד זו, המזגן מצנן, אני מדברת, הוא אומר, ונשיקה.
כשרק הכרנו לפני כמה שבועות, איש הצבא ואני, הוא הציג עצמו כ"שולט". אבל אני אינני "נשלטת", עניתי לו.
עם הזמן שעבר הוא החליט בנחישות שמעתה הוא "הנשלט" ויעשה כל מה שאדרוש, אבל אני אינני "שולטת" עניתי.
ובכל זאת הנה אני כאן והוא יושב איתי ברכב הישן והמטונף שלי ומנשק אותי. נדמה לי שאנחנו בפאזת השולטת כרגע אז אני מראה לו שליטה. אני אוחזת בכף ידו ומכוונת אותה אל בין רגלי, הוא מסית לי את הגרביון ועובר אל תוך התחתונים ותוך שניות אצבעותיו הקטנות חופרות בי עד שאני מסדרת אותן אל מיקומן הנכון.
אז אנחנו יושבים ככה, שולט-נשלט ואנכי, אני, אמא לשניים נשואה מהפריפרייה, בשוליים של ג׳סר, מתרגלים אירוטיקה גנובה בשבת בצהריים. מתנשפים, אצבעותיו מענגות אותי בין רגלי, מכוניות נוסעות לצידנו יורדות אל כביש 6, כניראה שאינן מאטות אך נדמה שהזמן מאט מאט מאט, מתנתק מהכיעור, מתנתק מהרכב המוזנח, מתעלם מהחייל הקטן, ואני גומרת. תוך דקות אחדות נשמטת ממני אנחה (אנחת רווחה) ואני צועקת אותה בעיניים עצומות אל תוך צווארו.
כניראה שהאצבעות הקטנות יודעות מה שהן עושות.
אני מתעוררת ומרכיבה את המציאות מחדש, את הרכב, את השולט-נשלט, את השוליים של ג׳סר.
אני פוקחת עיניים ומולי מנצנצת בשמש השמשה האחורית של הרכב שלו עטויה במדבקה גדולה שלא ראיתי קודם ואני מקריאה אותה בקול מחייך
"ל א ש ת י ב א ה ב ה"
טוב, אנחנו סיימנו פה, אני אומרת ומכוונת את ידו מבין רגלי אל ידית הדלת כשאני משתדלת בחוסר הצלחה להחניק צחוק גדול.
בדרך הביתה אני עוצרת במעדנייה וקונה לי סטייק מדמם, אני פשוט חייבת לטרוף משהו.
