תת הכרה נפתחת כמו מניפה

הבוקר נדמה היה שליבי השיר לרגע מחצית מגילו

היתכן ששבתי להיות בת 22?
או 22.5 אם נזכור את האמת על הגיל הביולוגי
קמה בבוקר עם רוברט פלאנט בלב
ממתינה רגע לבת ה45 שתלוש בצק לחלה
מתלבשת כנערה שהייתי מהניינטיז ונוהגת מהר מידי בדרכים ירוקות מופרכות עטופות במזג אויר אפוקליפטי
יתכן שהמגפה קרבה אותי אל נעורי?

ואז במעדניה שבקיבוץ
רואה את הבחור הכי יפה בתור לגבינות
והוא מביט בי עם מין מבט שכזה
ואני מורידה את הראש בחיוך
כמו הנערה הזו שהייתי
וחוזרת לרכב לנהוג שוב מהר מידי בין הירוק
להקשיב למוזיקה רועשת מידי
לגדל ילדים
להתחבא במיטה בין ספרים
לדמיין שוב את גיל 22 פרוע זחוח
לדמיין בחורים יפים
זחוחים
שאינם יודעים עלי דבר

וחצי דבר

שאינם יודעים שאני מדממת
מתבוססת בחוסר שליטה עצמית
פנימית