תת הכרה נפתחת כמו מניפה

1. הצורך שמישהו אחר יבשל לי. אמא שלי, מאהב נסתר או סתם ככה לאכול עם חברות במסעדה.

2. חברות. לחבק אותן, לרחרח, להחזיק להן את היד, לישון ולקום איתן, לצחוק איתן בקולי קולות סביב שולחן עמוס בסושי ובמשקאות ולהבין שלרוב אינך צריכה דבר מלבדן.

3. מין. נעים. קשוח. אוהב. מלטף. מעורר. משינה. מעירות. כי ביננו אפילו עצמי נטש אותי וכבר אין לנו מין, לעצמי ולי.

4. כאב מרטיט. כשאני אצא מזה אני קונה קעקועים לכולם. או בכל מקרה קופצת לבקר את המקעקע המוזר שלי.

5. שינה. להרוקי מורקמי יש ספר בשם "שינה". הוא על אישה שאיננה ישנה ואיננה ישנה ובסוף מתה. כשאני מוטרדת אינני ישנה. אני מוטרדת.

עם מה נשארתי וזה לא מעט:

1. חיבוקים עזים מילדי.

2. מכונת קפה.

3. הרבה יין.

4. מוזיקה.

5. המון המון ספרים.

6. וירטואליה תומכת.

7. חלומות בהקיץ.

8. שוקולד. 

9. יוגה ומדיטציה.

10. מקלחת רותחת.

ותודה לחברי החדש הנבון והצעיר צעיר שמידי פעם שולח לי מוזיקה שטרם הכרתי ושמסייעת לי לישון או לפחות לנשום קצת.

אה. ושמישהו יקח מהעולם הזה את שיחות הזום. קצתי.