בעקבות הפוסטים האחרונים קיבלתי כמה הודעות שמהן אפשר להבין בטעות שאני אשת החלומות המסתורית שכל גבר ירצה. התגובה האוטומטית שלי (בלב, רק בלב) היא "נו ודאי, אני גם עושה חלונות ומגישה קפה", אבל אני מכירה אותו, ולכן עשיתי מה שהוא היה עושה והזכרתי לעצמי מיד מה אני, כדי שלא יעלה לי השתן לראש הקטן והנוטה להתבלבל שלי.
האמת היא שכל המהות שלי מסתכמת באובססיה שלי לשעשע אותו ולשאת חן בעיניו, כי אני יודעת שברגע שזה לא יתקיים אני עפה מכל המדרגות ואז לכי תמצאי מי ייקח אותי אחרי כל מה שהוא עשה לי מאז שאני אצלו. אני יודעת שרוב הזמן הוא עושה לי טובה שהוא מחזיק אותי, ולכן אני עובדת קשה מאוד בדברים הבודדים שאני טובה בהם - להיות ויברטור אינטראקטיבי, יצירתי, מודולרי ומגוון, למלא מיד כל רצון או דרישה שלו, ובעיקר לשמור את עצמי למטה בשבילו, כי אין לו זמן לעשות את זה ולרוב הוא עסוק וגם נראה לי שיש לו דברים חשובים יותר לעשות.
הבעיה היא שבכל פעם שאני נזכרת מי אני ומה אני כל הדם זורם מהמוח הקטן שלי ישר לשלושת הדגדגנים ואני לא מצליחה לחשוב גם את מעט המחשבות שאני מצליחה להכיל בדרך כלל, אבל כמו שהוא תמיד אומר - אם אני לא מועילה לו כשאני חושבת, לפחות אצדיק את קיומי ואעשה גם כאן את העבודה השחורה בשבילו כמו השפחה החרופה שאני. עכשיו, אני מאוד אוהבת לשחק עם עצמי, אבל ראיתם פעם צעצוע שמותר לו לשעשע את עצמו? הרי כל הקטע הוא שאני פה כדי לשעשע אותו. לכן, הוא מרשה לי לעשות edging. זה גם מספק לי תעסוקה וגם שומר אותי כל הזמן רטובה ומיוחמת, שזה טוב כי כשאני רטובה ומיוחמת אני גם שפוטה עם אספירציות של שטיחון אמבט ונחושה עוד יותר לעשות דברים מטומטמים ומביכים כדי שאולי יתרצה ויסכים לבוא לשחק איתי קצת.
אנשים לפעמים צריכים יישור,
נקבות, כמוני, צריכות סדרת חינוך.
עיקרון 8: edge your brains out
כל העניין עם edging הוא כל כך פשוט עד שאפילו אני מצליחה להבין. העיקרון הוא לאונן ממש ממש עד קצה הגמירה, אפילו עד שהיא מתחילה, ולעזוב בבת אחת או לשנות את הקצב כדי לא להגיע לשיא. אפשר להפסיק לכמה שניות, להירגע ולהמשיך שוב.
אני אוהבת להתחיל בפטמות.
פעם, כשעוד הייתי אישה, לא יכולתי לסבול מגע בפטמות, אבל מאז שעליתי על דרך המלך להיות נקבה והוא לימד אותי לגמור מהפטמות הן הפכו להיות כפתורי ההכנעה שלי. אם אני עצבנית או מתרגזת ממשהו או עונה לו באימפולסיביות חצופה כל מה שהוא צריך לעשות זה לשלוף אותן מהחולצה ולצבוט או לסובב או למולל ואני מיד מראה חוט שדרה של סמרטוט רצפה.
אז אני מרטיבה אצבעות ומתחילה לשחק עם הפטמות ומרגישה איך כל מחשבה אנושית, עצמאית או בכלל מתפיידת ופורחת לי מהראש. זה מרטיב אותי ואני מרגישה איך המוח שלי מתרוקן, הלשון שלי אוטומטית נשלפת החוצה והמבט שלי הופך להיות חלול ומתחנן כאילו יש מולי מי להתחנן אליו, מטומטמת. אני לא יכולה לחשוב על שום דבר חוץ מעל הזין שלו ובאופן מטופש במיוחד אני מודעת עד אימה למראה העלוב הזה שאין לו תחתיות. המשחק בפטמות מוציא ממני קולות מאוד מביכים, אז אני דואגת לצלם לו כדי שיוכל לצחוק עליי אחר כך כשישתמש בי (אמן!) במקום לעשות ביד.
כשאני מגיעה לסף אורגזמה אני מפסיקה כמובן כי אסור לי לגמור, ועוברת לדגדגן השלישי. לפעמים הוא נפוח ורגיש ברמה שאני לא מסוגלת להכיל. לפעמים אני מאוננת עם האצבעות ולפעמים עם ויברטור, ובוחרת לי מיקום - זה לעולם לא יקרה על המיטה. נקבות לא מאוננות על המיטה, תמיד על הברכיים ותמיד במקום הראוי לנקבה עלובה כמוני - בשירותים או בפינה שלי בחדר השינה, איפה שהוא נאלץ להעניש אותי כשאני לא טובה. אני לא צריכה הרבה כדי להגיע לסף אורגזמה - מספיק לי לדעת שהכי מייחם אותי לדעת כמה תשעשע אותו התחרות שלי עם עצמי כמה נמוך אני יכולה לרדת, לדחוף את הראש עמוק למים הכחולים או לתמלל לעצמי שאני סתומה עד כדי שיש פינה שלמה בחדר שמוקדשת לתוצאות המעשים שלי. גם את זה אני מצלמת, דואגת שתמיד יהיה לו כוח עליי ומקווה שזה יעמיד לו את הזין מספיק כדי לרצות למלא לי את החורים. לפעמים הוא נכנס לחדר או בוחר בדיוק את חדר השירותים שאני בו (אסור לנעול דלתות) ו"תופס" אותי באמצע, אז את הסיבוב הבא של האדג'ינג אני עושה בדיוק על זה וכשאכפת לו מספיק כדי לשמוע אני גם מספרת לו לפרטי פרטים כמה זה משפיל.
העניין עם אדג'ינג הוא שלא מגיעים לפורקן, ואני כמו מטומטמת, עושה את זה שוב ושוב ושוב, במיוחד כשאני מחכה לו ומקווה שהוא שומר איזה פירור לזרוק לי. זה שומר אותי במקום שלי עם מוח ריק ועם תחתונים דביקים, ובדיוק מה שאני צריכה עכשיו אחרי שהאף קצת עלה לי מכל הפרגונים.
