להיות קורבן זה הנורא מכל.
המקרה שקרה זה רק ההתחלה
יום יום ליפול למקום הכועס- למה לי זה קרה?
לכעוס על מגע,
לכעוס על שיח,
לברוח באמצויות מהכיתה,
להבהל מיחסי מין,
לקבל התקפי חרדה,
למנוע מעצמך הנאה,
להכנס לדכאון
ועוד המון פעלים של קורבן לטראומה.
ואז מתחיל השינוי…
ההבנה והשלמה!
את מתחילה להבין שזה מה שנעים לך,
שאת נהנת מכאב, שהוא מחייה אותך.
שכיף לך שמישהו נותן לך שליטה.
זה כבר לא פסול- את שולטת בסיטואציה.
את יכולה תמיד ללכת,
את יכולה לבחור שזה לא קורה- זה הגבול
את יכולה להרגיש את!!
את כנראה לעולם לא אהבת אן תאהבי סקס ונילי כמו כל אדם, אבל זה גם בסדר- לפחות תעשי את זה נכון.
כשאת בוחרת להיות נשלטת.
אני מודה שהתהליך שלי למקום הזה,
היה נורא!
להכנס לכלוב זה תהליך בפני עצמו(אני לא מוזרה)
אבל אני לא קורבן יותר, של אף אחד !
אתמול היה פה שיח על ״פנטזיה של קטינה בת 13 ״
אני שמחה שזה פנטזיה ןלא מצאות- הבטחה שלי זה לא כיף, זה משנה לך כל מחשבה ומעוות לך מצאות אחרת.
זה לא פוסט עצוב, חלילה.
עד שלא הגעתי לכאן , לקהילה שלמה שדוברת את השליטה ובצורה מבוקרת או לפחות כך אני חוויתי,
היה בי המון שנאה עצמית, תחושה של חוסר שייכות והתקרבנות.
היום אני אומרת תודה שזו אני.
אני בת 21 שלמה משהיית מתמיד!
