בקצה השני של הכאב

תמיד מזכירים לי את הביתוק הראשוני
גיל עשרה הכמעט מסתיים
ראשוניות צרופה
ריגוש מזוקק,ריח קטורת של מתבגרת
הורים מתנהלים במסדרונות בשלותם,בית ילדותי
וזה כלל לא משנה את הקסם שבפנים,בחדריי שבחדר.
הריח הזה,מחבר אותי לאז,תמיד.
טעם מלוח-מתוק ,קצת געגוע,אני על ידו של איש,הוא בתוכי
ביעבוע חדש, גילוי עצמי ואת זה שלמולי
לא ידעתי שלירכיים שלי ישנה יכולת סודית להנפיק דבש ניגר.
אותו גילוי, גם הלילה,מפתיע ומטלטל כמו פעם.שוב אני בת עשרה נבוכה וסוערת
פותחת וסוגרת...