לא מצליחה לישון הלילה. ואני מהטיפוסים הלחוצים, צריכה ת'שמונה שעות שינה שלי , כדי לחוש שמתחתי את עור הפנים...טוב, מגיל 30 ואילך זה לא צחוק:)
ועכשיו ברצינות: אני מוצאת עצמי מסתכלת על הניקים, מכירה את הרוב, ומתבאסת על זה שמיציתי. מה חיפשתי פה בעצם. הרי זה הרבה מעבר לבדס"מ. וטיפוס קהילתי אני בין כה מעולם לא הייתי. כנראה שחיפשתי קסם. משהו בניק המסתורי שמאפשר לי לבנות איזשהו סיפור נטול עבר, הווה, עתיד. משהו נטול גשמיות. בנוי ומתוכנת אך ורק לצרכיי העמוקים ביותר.הרגשיים ביותר.יש משהו נאיבי מצידי להיות כאן, אם נצא מנקודת הנחה ששללתי את הקטע הקהילתי. שכאן אהיה מובנת ללא הפילטרים של העולם האמיתי. שכאן "אלקח" כמעט בלי מילים. שכאן ישנה ברית בלתי כתובה לגבי מה כל אחד צריך, בלי צורך למלל, לוורבל, להסביר.
אבל זה לא נכון.
וגם לא פשוט.
מפגש של נשמות זה דבר מורכב. ואני לא מתכוונת במושגים של רוחניות וכדומה.
לפגוש מישהו שיתאים לי בול ואני לו, לפגוש מישהו שיצליח לפרוט על אותם ניואנסים שקשה להסביר ולהצליח לתדלק ת'נפש, זה דבר נדיר, אם בכלל...
וזה לא בא בתוך כותרת עם ניקים מסתוריים. כפי שאני מניחה שגם הניק שלי, האסוסיאציות שהתעוררו בדימיונו של זר זה או אחר והפך אותי לזרה מסתורית, לאישה שכדאי לכבוש, לתמצית האולטימטיבית של כל מה שהקרביים כמהים אליהם. ומפגש מציאויות תמיד מביא איתו את כל כובד המשקל של מציאות. אי נוחות, מבוכה, סמול טוק- בני אדם.
ועכשיו כשאני תרה, בשעה הזו אחרי שביב של קסם, אני כבר יודעת שזה לא קיים. אבל זה לפחות עורר בי מוזה לכתוב. וגם זה קסם בהתחשב בשעה וביום הארוך שמחכה לי...
הלכתי להתערבל במציאות, לגלות שבבי קסם:)
לפני 18 שנים. 2 במאי 2006 בשעה 3:09