סדרי העדיפויות שלי כנראה שונים מאלה של רבים כאן.
כשאני חושב על זוגיות, אני בעיקר מעוניין באהבה, באישה שאוהב אותה מכל הלב, והיא תאהב אותי בחזרה. בזוגיות יציבה, מאוד יציבה, משפחה על כל המשתמע מכך. הרצון להקים משפחה אוהבת נמצא אצלי בראש סדר העדיפויות, בכל הנוגע ליחסים וזוגיות.
הרבה מעבר לבדסמ.
מה זה הרבה מעבר? זה אומר שאם, נגיד, נסמן את החשיבות של הקמת משפחה יציבה ואוהבת ב 100, אז החשיבות של בדסמ היא משהו כמו 0.001. בכלל לא באותו סדר גודל.
מה שקצת מוזר הוא עד כמה זה שונה מרבים כאן בכלוב. אנשים שכבר יש להם משפחה, אישה וילדים, ומוכנים לסכן הכל למען הנאה בדסמית מהצד.
שמעתי פעם שנישואין זה כמו אוטובוס. מי שבחוץ רוצה להיכנס, ומי שבפנים רוצה לצאת. בדיחה שחורה, אך כנראה יש בה משהו.
כנראה דווקא בגלל שאני רווק אני מרגיש את הרצון העז להקים משפחה.
סדרי העדיפויות האלה היו אצלי מאז ומעולם, אך בכל זאת גם אצלי משהו השתנה.
בעבר, הרצון למצוא בת זוג היה בעיקר כדי להקים משפחה. החשבתי את עצמי self-contained, אחד שבעצם לא באמת זקוק מאוד לנפש קרובה, למישהי שתהיה לו בתוך החיים. למרות שכשהיו לי קטעים בדרך לזוגיות נהניתי מהעניין, מהקרבה, מהשיתוף. אבל זו לא היתה מטרה. הצורך, אם אפשר לקרוא לזה כך, בבת זוג, היה כדי להקים פרויקט גדול יותר. לא למען עצמי לבד. אני מסתדר יופי עם עצמי. אבל פרוייקט של משפחה הוא פרוייקט גדול, ודורש, גם מעבר לצורך הביולוגי הברור, שותפות של שניים.
היום זה קצת שונה אצלי. עדיין לא הייתי מגדיר זאת כצורך, אבל בהחלט כרצון עז. רצון להיות עם נפש קרובה. רצון לחיות חיים של אהבה.
אגב, אין בכך כל סתירה לבדס"מ. היררכיה אין משמעותה פחות אהבה. תראו איך אמא אוהבת את התינוק שלה, למרות שההיררכיה ביניהם ברורה. וגם הוא אוהב אותה, היא כל עולמו.
ועוד אגב, כל זה לא אומר שהדחפים הגבריים הרגילים שלי הלכו לישון. אני לא הולך להגיד לא למשהו קצר וכייפי. אבל גם כאן, סדרי העדיפויות ברורים. בשלב הנוכחי שלי בחיים, הרצון להיות ביחד, באהבה, עם בת זוג, נעשה לרצון דומיננטי עבורי.
וכן, אני אופטימי.
