לפני 14 שנים. 17 באוגוסט 2009 בשעה 11:40
ככל שהימים עוברים מאז ארזה מזוודה קטנה, מעט חפצים בה והלכה, אני מרגיש יותר ויותר בחסרונה.
הבית התרוקן ונותרנו לבד. אני והאיש הקטן שלי. התחושה העמוקה שחלק בלתי נפרד מחיי ומגופי איננו לידי מחלחלת לתוכי כל רגע ורגע ובכל מקום ומקום. עכשיו, כשאני רק עם עצמי, אני מרגיש עד כמה אנחנו מחוברים אחד לשני. מה רב וחזק הקשר ביננו. עד כמה טובים לי החיים איתה.
היא לי כמים. כאוויר לנשימה.