סערות ספתא

יש לי מיץ פטל. מיץ פטל משלי שמציץ לי. אם הייתי גי'רף או אריה זה היה דווקא נחמד

כי הייתי יודע לבטח שבסופו של דבר אדע מיהי ונשתה כוס יין או פטל ונדבר ונכיר.

(תרשו לי להתייחס למיץ פטל בלשון נקבה. יותר נחמד לי לחשוב ככה.)

אבל זה לא המצב. אני לא גי'רף או אריה ומיץ פטל שלי מציצה כאן שוב ושוב וזה נחמד ומחמיא

אבל גם מטריד. את מחשבותיי בעיקר. כי מי יכולה להציץ לי כאן לנבכי נשמתי הקבורים עמוק בבלוג הזה

שכלום לא נכתב בו מזה עידנים. 

מי רוצה להציץ למילים כאן שנכתבו לאחת ויחידה שלצערי כבר לא חלק מחיי?

מי רוצה בכך ולא יוצרת קשר? ולמה בעצם? 

אני נשאר תוהה. האם הדלת תפתח אי פעם? ומה אגלה בה?