לפני 5 שנים. 1 באוקטובר 2019 בשעה 3:19
הרעש של מאוד מוקדם בחושך מעיר אותי.
תינוק מייבב והורים בחלון מואר אובדים עצות.
עורבים בשיחה ערה, פסיעות קצובות של עקבים שחוזרים מלילה של הוללות ורחש צמיגים של טיול ונסיעה ארוכה.
השמיים מעוננים ומכחילים לאטם.
החמה מפציעה לאחרים במקום אחר ועוד מעט תהיי גם לי.
מזכירה לחיים שיש לחיים זמן קצוב.
יושב עירום על ספה מול נוף עירוני דרך חלון גדול פתוח ומקשיב לרעש שמתחולל בתוך עצמי..
רעש שמנסה להיות קצת יותר שקט כדי לא להעיר את השכנים.
פנים מוארות באור של שיחה מחפשות חמימות באתר שחור.
אין לי מושג למה זה נכתב עכשיו ומה בעצם כתבתי. עצב אולי? למה?
