אתה נראה לי עייף, אהבה.
יש לך המון על הכתפיים. אתה הרי איש חשוב כזה. כזה שצריך לשקול דברים ולדעת ולקבל החלטות שאחרים יבצעו.
בוא תשב רגע, אהבה. תוריד ממך את כל המשקל של האיש החשוב הזה. לא, לא על הספה כמו אנשים חשובים. פה אין צורך במסיכה הזאת. לא צריך להעמיד פנים שאתה חשוב. או איש.
תרד לרצפה, אהבה. כן. על ארבע. יופי.
ככה.
עכשיו בוא נראה מי אתה. רק תיקח את הקולר ותצמיד לך אותו. כל הכבוד. את הרצועה תניח לי ביד. בוא איתי, תביט בך עכשיו - במה שאתה רואה במראה. מה אתה רואה?
כלב. נכון אהבה. איזה כלב אתה רואה שם?
פודל. כל הכבוד. כלב טוב. אולי אפילו ניתן לך שם, כי אתה כזה כלב טוב. פודל צריך שם מחייב כזה כמו שלג או טדי. אבל אתה לא שלג. אתה כלב שהוא צעצוע. צעצוע של מי אתה, אהבה? נכון. שלי. נקרא לך טוי. אתה אוהב את השם שלך? תראה לי. תראה לי שאתה אוהב!
לא ככה! כנראה שנצטרך להשקיע לא מעט באילוף של טוי!
תראה לי איך אתה שמח! עם הזנב! לשון בחוץ! כפות למעלה!
כלב טוב.
רשאי לרדת.
כשאתה רוצה אתה יכול. בערך. לא שאפשר לצפות ליותר מדי ממך, כלבלב שלי.
התאמצת לא מעט עכשיו, אתה רשאי ללכת לקערה לשתות.
כל הכבוד. תלקק אחריך את הטיפות שזלגו לרצפה!
כמה עבודה מצפה לי איתך, טוי..
לפחות כרגע אתה יודע שאין שום ציפיות ממך. לא לחשוב. לא להחליט. לא להיות מישהו.
אפילו את הפנים היפות שלך נכסה. למה אתה צריך את הפנים האלה עכשיו? לעמוד באיזו ציפיה מיותרת להיות ה-ואו ההוא שכולם רואים. זיוף. זה מה שאתה.
פה אתה אמיתי.
אתה אותנטי. מה אתה?
כלום. נכון. אפס. רכוש. שלי.
הנה. נשים לך את זה על הפנים. ככה רואים שאתה כלב. עם האוזניים והאף.
ככה יותר נוח, נכון?
תכשכש בזנב כשאתה מסכים איתי!
כן מה!
כן גבירתי. נכון מאוד.
אתה משתפר. עם קצת עבודה אולי תלמד משהו יום אחד.
בינתיים, תן לי להעניק לך קצת שקט.
אתה רשאי לגשת אלי, למקום הטבעי שלך למרגלות הרגליים שלי.
כן אני יודעת שאתה מעריך את העבודה הקשה שלי. זה לא מובן מאליו שאני משקיעה בך ככה. אבל חשוב לי לטפל טוב ברכוש שלי.
אתה מבין?
