כשהמזוכיזם שלך אפילו לא מתחיל להזיז לסדיזם שלה.

הרבה זמן לא כתבתי.
הכל בסדר, בעצם, הכל מצויין לגמרי.
הצורך בכתיבה הוא שלי, לא שלה. או לפחות ככה זה היה עד עכשיו.
אולי זה משתנה עכשיו.
בכל מקרה, בהתחלה, הצורך לכתוב היה רק שלי, לה לא שינה ולא כל כך הזיז.
ולכן היא לא מנעה ממני.
עבורי זו היתה דרך לגעת בחוויות שלי שוב, לחפור עוד קצת במקומות האלו,
להיות קצת ערום מול העולם, ובטח עוד כמה דברים.
ככל שהיחסים התעצמו, התקרבו, העמיקו, הפכו אינטנסיבים יותר, ככה הצרכים שלי סופקו יותר ויותר בתוך היחסים, הרעב שלי פחת,
והייתי צריך לכתוב פחות ופחות.
עד שהפסקתי לכתוב. אין לי צורך.
היום זה שלה. לפני שנפרדנו היא ביקשה פוסט. לי אין צורך לכתוב אותי יותר.
עכשיו זה הצורך שלה שאני אכתוב אותי.

*

ככל שהזמן עובר, ואנחנו מעמיקים ומתקרבים ומשתחררים, הביטחון שלנו גדל,
וגם הביטחון שלה לתבוע .
לתבוע אהבה כואבת.
זה קצת מזדקק לזה עכשיו.
פחות עונשים, פחות סשנים, ויותר אהבה. אהבה כואבת.
כמו שהיא אמרה היום " אותי אוהבים בכאב"

עכשיו היא יכולה להגיד בחיוך של מלאך, "אז נאכל ואז נעשה מנוחת צהרים
ואז נעשה סקס, סקס כואב מאוד, אתה תוכל לתת לי את הכאב שלך, לאהוב אותי בכאב"  או משהו דומה לזה.

ואנחנו במיטה, צמודים לגמרי, רומנטים, והיא מכאיבה, לא כי עונש, לא כי סקס, למרות שזה גם מגרה אותה מינית, אלא כי זה ממלא אותה, כי ככה אוהבים אותה.
ואני אומר תודה, תודה שהיא נותנת לי לאהוב אותה. לאהוב אותה בכאב.
וזה כואב רצח, ואני צורח בכאב ומתפתל בכאב, והיא מאושרת, היא ממש לגמרי מאושרת.
וזה מפשיר אותי, זה מפיק ממני משפטים שמאד קשה לי להגיד.
זה מוציא ממני את הצורך לשרת אותה, להיות שלה, לשלם על זה. להקריב לה ולהקריב עבורה. ולהגיד את כל זה.
ושנינו יודעים שזה חוזר שוב ושוב, ושהיא מקבעת את זה בי. ובה. ושהיא עושה אותי שלה ככה. שלה.

אחר כך שנינו בהיי מזה, שנינו קרובים כל כך ואוהבים כל כך.

אחר כך, כשאני קופץ לכמה דקות לאן שהוא, הפטמות שלי כואבות עם כל צעד שאני הולך. ממש כואבות מהליכה. הפטמות.
היא בודקת איתי כמה ימים הפטמות הולכות לכאוב לי, וכשאני אומר שכנראה יומיים שלושה, היא מאושרת.

*

אנחנו קצת סימביוטים, אני זורק משהו, היא לוקחת אותו מכניסה בו משלה ומחזירה אלי, אני בתורי מוסיף משלי ומחזיר אליה, וככה אנחנו לא בדיוק יודעים מה שייך למי, ואיך הדברים הגיעו לאן שהגיעו, כל זה בשביל להגיד . . . .

אנחנו מחפשים קצת פומביות וקצת לצרף ולהצטרף.
זה אולי התחיל ממני, אבל עכשיו זה שלה.
אין לה ממש ניסיון בלצרף, בפגישות עם יותר מאחד על אחד, אבל יש לה רצון להתנסות, לבדוק, להרחיב גבולות, ללמוד. לגלות דברים חדשים.

אז הדברים לא מאד מוגדרים, הסנריו לא מאד מוגדר, הסשן לא מאד מוגדר,
אפילו מי שאנחנו מחפשים לא מאד מוגדר,
הקווים הכללים הם כנראה, זוג, שולטת ונשלט, ובעדיפות שניה כנראה נשלט.
עוד בקווים כלליים, כנראה אנשים שנמצא חברה איתם מעבר לסשן לסקס ולבדסמ.
עוד בקווים כלליים לפחות איזה שהוא התאמה בדסמית, ואפשר לקרוא בבלוג שלי
איפה אנחנו נמצאים, חוץ מזה שהיא הייתה רוצה להכאיב פיזית בערך
פי 12 מיליון יותר ממה שהיא מכאיבה פיזית היום.
היא לא נשלטת בכלום, והסיכוי שתהיה באקט  כנשלטת מאד מאד נמוך.
היא גם לא דו, היא אוהבת נשים, אבל לא בסקס, והסיכוי לאקט מיני בינה לבין אישה
נמוך מאוד, מצד שני, היא מצפה שגבר שיצטרף אלינו יהיה בסדר עם אקטים מינים עם גבר אחר.
אלו הקווים הכלליים, גם הם, לא חרוטים בסלע ולא יהרג ובל יעבור, כל עוד
הדברים באמת ידברו אלינו ( טוב נו, אליה ) ויעניינו אותה במקומות הנכונים.