כשהמזוכיזם שלך אפילו לא מתחיל להזיז לסדיזם שלה.

היא למדה את הנקודות המדוייקות של סף הכאב שלי. ( יש לי סף כאב גבוהה ממש, יחסית לילדה בת 4) 
למדה לשחק על הסף הזה, להגיע אליו ולא לעבור אותו, או לעבור אותו קצת ולחזור, למדה לנגן
על הסף כאב שלי, למדה לפלרטט איתו, לעשות אהבה איתו. אצלה אהבה זה כאב, וכאב זה אהבה.

אני אומר היא למדה, כי לו היתה יכולה, כאב היה אינקוויזיציה אצלה, ולא תהליך מבוקר ובשליטה עצמית. זה לא רק הכאב שהיא אוהבת, לא רק להכאיב, אולי אפילו יותר מלהכאיב היא אוהבת סבל ויסורים. לראות ולחוש מאד מאד מקרוב סבל ויסורים של המזוכיסט, לדעתי אם היתה שומעת מספיק צרחות של סבל ויסורים כל יום, זה היה משביע אותה מספיק ככה שיכלה להסתפק ב2 פרוסות לחם ומים כל יום.

אתמול, כשהיא עושה את המשחק המקדים שלה, שזה בגדול להכאיב לי, ואז להרטב מהכאב שלי, וכן, זה דיי המשחק המקדים שלה עם עצמה,
אתמול היה דבר חדש, בשיא הכאב, כשאני בקצה שלי ולא יכול יותר כאב, היא אמרה : 
"תגיד לי שאתה אוהב אותי " 
לשניה שתיים הייתי בהלם מזה. לגמרי בהלם.
והכאב היה גדול מידי בשביל שאוכל להתרכז או להבין מה קורה.
אבל אני אוהב אותה בכל מקרה, והיא כבר שמעה את זה אי אלו פעמים, בכל מקרה,
אז אמרתי.
כאב לי נורא, ואמרתי, אני אוהב אותך.
תגיד שוב, ואז שוב, ואז תגיד שוב ושוב, אל תפסיק להגיד לי שאתה אוהב אותי.
וכאב. כל כך כאב.
והפנים שלי מחופרות בצוואר שלה, ואני לוחש לה באוזן 'אני אוהב אותך' שוב ושוב ושוב,
כמו מקרה OCD קשה במיוחד. 
והכאב לא מפסיק, וגם המילים שלי לא.
עד שהספיק לה. ואז עוד קצת.

אחרי זה, כשאנחנו מדברים על זה, ואנחנו תמיד מדברים על זה. זונות של מילים, ככה היא קוראת לנו.
והיא שואלת אותי על זה.
אני עונה לה " אני תמיד אומר לך שאני אוהב אותך כשאת מכאיבה לי, אני תמיד מלטף את הפנים היפות שלך כשאת מכאיבה לי, וכמה שאת מכאיבה יותר, ככה אני מלטף יותר את הפנים היפות שלך, ויותר בעדינות. זה צורך שלי, להראות לך כמה אני נותן לך אותי כשכואב וכמה אני אוהב אותך כשאת מכאיבה, זה האני אוהב אותך, רק בלי מילים" 

היא מחייכת ואומרת, שמאחד עד עשר, אנחנו ב 2.85 . בקושי.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

יש לה חברה מאד מאד טובה. ממש אבל, של המון שנים.
חברות נדירה, חברות ערומה. 
וכמה שהיא דומיננטית תובענית שולטת וסאדיסטית - ככה החברה שלה בדיוק הפוך,
נשלטת, כנועה, צייתנית, מזוכיסטית. 
ואחיות בנשמה. ממש אבל.

החברה הזו, צריכה שולט. 
ממש שולט. הדבר האמיתי. אמיתי עד העצם. דה ריל דיל.
הוא צריך להיות באמת דומיננטי, באמת שולט, באמת סדיסטי. באמת צריך את זה ככה. רק ככה.
זה צריך להיות מי שהוא, ולא רק מה שהוא עושה.
זה צריך להישפך ממנו, הוא צריך להיות כזה שמבט או משפט מעורר בה חלחלה רעד וציות .
סליחה על הקלישאה. אבל. כן באמת.
ולא פחות חשוב. הוא צריך לרצות קשר מלא, ולא רק סטוצים או סשנים. הוא צריך לרצות
אישה לידו.
היא . . . היא נפלאה בכל כך הרבה מובנים, שיש כאן בטחון מלא בזה ואחריות מלאה על זה.
אז רק בשביל החלק הטכני. היא במרכז, גוש דן. היא איפה שהוא באמצע שנות ה40 .
והיא פרי כל כך בשל שמחכה לקטיף שלה.

אני יכול לכתוב עוד מלא עליה. אבל אעצור כאן.
דברו איתי. המסר יגיע לאן שצריך. מבטיח.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אנחנו עדיין מחפשים לנו. 
אני בכוונה לא ספציפי, כי מה שאנחנו מחפשים לא ספציפי.
בהגדרה הכי רחבה, זה חברה בדסמית. 
יותר בכיוון של זוג, יותר בכיוון של שולטת ונשלט. 
אבל באמת כל האופציות פתוחות, ושיח שיעניין וידליק אותנו ( טוב נו, אותה ) 
יזרום קדימה. לאן ? לא ממש ברור ולא ממש משנה, קפה ושיחה טובה, או סשן
מהסרטים שישאיר אותנו מחוסלים שבועיים, או כל מה שבינהם.

אנחנו עדיין מחפשים לנו. 
דברו איתנו.