אנחנו גונבים לנו מנוחת צהרים יחד.זה באמת גונבים, כל כך נדיר שנוכל לנוח באמצע היום יחד חוץ משבתות, שגם אז זה נדיר.
את מדברת הרבה על המנוחת צהרים יחד הזו, מצפה ומחכה לזה. זה באמת כייף.
זה חלק מהביחד שלנו, מהאינטימיות שלנו, מהסימביוזה שלנו. זה כל כך אנחנו.
וכשאנחנו מגיעים למיטה סוף סוף, ונרגעים מהעולם בחוץ סוף סוף, ואחרי שאנחנו קצת ביחד, וקצת נוגעים, וקצת פה וקצת שם, הגיע הזמן לעצום עיניים לשעה.
אנחנו נרדמים מחובקים, גוף לגוף, פנים לפנים, קרוב קרוב, לרוב אנחנו נרדמים ככה.
ואז כמה דקות אחרי, לא יודע כמה, אני כבר חצי ישן, הנשימות שלך מלמדות שאת ישנה לגמרי, אני מתהפך, עם הגב אליך.
את תוך כדי שינה מחבקת אותי מאחורה, את כמעט תמיד עושה את זה, עוטפת אותי ככה,
ואני תמיד טיפה נבוך, זה אקט גברי, לעטוף ככה מאחורה בשינה, וזה אקט טיפה נשי, להיות עטוף ככה, מאחורה, מכורבל בתוכך.
זה מביך אותי, אבל זה גם מאד נעים לי, ואת אף פעם לא שמה לי את המראה הספציפית הזו מול העיניים או משפילה אותי עם זה, אז אני מרשה את זה לעצמי.
הידיים שלך מלטפות אותי, זה גם קצת רגיל, מלטפות את הגב, את הכתפיים, מלטפות. ..
רק שהפעם הן גם יורדות לתחת, זה כבר קרה בעבר, אבל זה נדיר, והפעם הידיים שלך ממש ממזמזות, לא רק מלטפות, ממזמזות. כמו שגבר ממזמז תחת של אישה. בלקיחה, בבעלות, באסרטיביות ועליונות.
זה נעים לי, זה כנראה עוד הרבה יותר נעים לי ממה שאני מוכן להודות, ואני קצת מתמסר לזה וקצת מפקיר את עצמי לזה ופשוט מרפה ונותן לזה להיות.
את ככה מאחורי, מחבקת אותי מאחורה, וממזמזת לי את התחת כמו גבר שממזמז אישה.
אבל אחרי כמה דקות, המזמוז הזה הופך אלים יותר ויותר, וחודרני יותר ויותר,
יש איזה רגע, שאת מפסקת אותי, ממש בכוח, ואז את רוכנת מעל התחת שלי, מסתכלת, מפסקת ומסתכלת, בודקת, אני מרגיש את הנשימות שלך קרוב קרוב לתחת שלי, אני כל כך פעור לך, ואת לוקחת את הזמן, פוערת, מזיזה, מועכת, פוערת שוב, מסתכלת, זה כזה ערום, ולמרות שיש בי צד שרוצה להמנע מהערום המאד משפיל הזה, מהחדירה הבוטה הזו להכי סגור ואינטימי שלי, למרות זאת, אני מרפה יותר ומאפשר יותר, נותן את עצמי, וכן, יש בזה משהו נעים לי, אני צריך אותי ערום לך לגמרי, וצריך אותי פעור לך לגמרי, וצריך אותך בכל מקום בלי רווח ממני בכלל.
ואת עושה אותי כל כך האישה שלך שם, כל כך הנקבה שלך שם, ובזה, את עושה אותך, הגבר שלי.
ויש רגע שאת צובטת אותי שם, בפי הטבעת, אני אפילו לא מבין איך את מצליחה או מה בדיוק את עושה, רק שזה כואב מאד, ומשפיל כל כך, אני לא חושב שאי פעם צבטו מישהו בחור תחת. אני חושב שאני ראשון בהיסטוריה.
ואז את הופכת אותי, ואת ערה לגמרי כמובן, ומגורה לגמרי כמובן, וכל הדברים שאת כל כך נהנית מהם, המכות לביצים, וההתמסרות שלי לזה, לשכב ככה על הגב ברגליים פסוקות רחב, מאפשרות לך אין סוף נגישות לביצים שלי, ולא להזיז ולא לסגור את הרגלים כשעוד סטירה ועוד סטירה ועוד מכה ועוד מכה לביצים, אני רואה אותך נהנית, את נהנית להראות לי כמה את נהנית מלהכאיב לי, והפטמות שלי שנמשכות ומסתובבות ונמעכות שוב ושוב ושוב, והן כבר בגודל מפלצתי, שאת אומרת כמובן שהן לא מספיק גדולות, הכל סטנדרטי והרגיל שלנו. הרגיל שלך.
בסוף כשאת מתעייפת ושוב שוכבים מחובקים, את מסתכלת לי עמוק בעיניים מקרוב קרוב ואומרת, פשוט אומרת, במין נחרצות פשוטה וברורה, כאילו אמרת "חם היום" את אומרת, "החור תחת שלך רוצה שאני אבעל אותו, הוא מבקש את זה וצריך את זה"
ועכשיו זו אמת בלתי ניתנת לערעור. ( ואת כמובן מצפה שיהיה הרבה הרהור שלי על הבלתי ניתן לערעור שלך)
וזו היתה שנת צהרים, שלא ישנת בה יותר משלוש דקות. וגם אני לא.
ואז הלכנו לקנות לך ויבראטור חדש ומגניב.
אבל חזרנו עם דילדו לתחת שלי, וחוקן, גם לתחת שלי. וכן, גם ויבראטור עבורך.
ואז הגיע הלילה, וכל הקניות המדהימות שלנו היו על השולחן.
ובטלוויזיה היתה מלחמה.
וכל השיח שלנו עבר למה עושים אם הטילים מגיעים לגוש דן ומה התוכניות.
והקניות שרק לפני שעתיים שלוש היו כל כך מחרמנות ומפתות ונועזות ומדהימות,
נשארו על השולחן כחפץ זר תלוש וחסר חשיבות.
