כשהמזוכיזם שלך אפילו לא מתחיל להזיז לסדיזם שלה.

חודש. 4 שבועות. בשבת זה היה 4 שבועות ללא גמירה.תודה גברתי.
ואולי זה לא שיא גברתי, אולי בלי לשים לב עברנו כבר את החודש בעבר,
אבל זו פעם ראשונה שזה נעשה בכוונה.
זו פעם ראשונה שהאי גמירה שלי, האיסור גמירה שלי, מקבל אצלך ערך משל עצמו גברתי.
עד הפעם, לאיסור גמירה שלי לא היה ערך משל עצמו,
למה שהיה ערך בעינייך גברתי היה שהגמירה שלך. שהגמירה שלי שייכת לך גברתי.
שרק את מחליטה מתי ואיך אני גומר איפה אני גומר למה אני גומר,
ובמיוחד, איך אני גומר. איך ומתי אני גומר.
עד עכשיו, הערך היחיד של הגמירה שלי היה ההנאה שלך גברתי, זה הערך שאת נתת לגמירה שלי, השאלה אם גמירה שלי כרגע תהנה ותשמח אותך, או שלא.
השאלה אם את צריכה ( אם את צריכה גברתי, לא אם אני צריך ) שאני אגמור או שלא.

ועכשיו - 

עכשיו יש ערך חדש לאי גמירה שלי.
עכשיו זה אתה לא גומר, כי ככה אני רוצה. כי זה מספק אותי. כי הסבל הזה שלך מהנה אותי.
כי זה מרגש אותי, לדעת שאני גמרתי אין סוף פעמים בחודש הזה, ואתה לא גומר.
תודה גברתי.
תודה שאת שמה אותי במקום נזקק לך כל כך, מהשניה הראשונה שאני קם בבוקר.
תודה שאת שמה אותי במקום נואש אליך כל כך, בכל רגע ורגע.
תודה שאת שמה אותי במקום מתוסכל כל כך, ונהנית מהתסכול שלי.
תודה שאת מתפלשת בסבל שלי, בתסכול שלי, בנואשות ובנזקקות שלי, ונהנית מהם.
תודה שאת תובעת, ולא מוותרת.
תודה שאת כל כך בשוויון נפש עם היסורים והתסכול שלי, עם הסערה שזה גורם לי, עם הלמטה שזה גורם לי.
תודה שזה רק משעשע אותך ומזין את הסדיזם שלך.
תודה גברתי, שאת לוקחת אותי למקומות חדשים, תודה גברתי שאת תמיד מוצאת
לי מקום חדש נמוך יותר מהקודם, עלוב יותר מהקודם, חלש ורמוס יותר מהקודם,
תודה גברתי שאסרת עלי לגמור כבר חודש, יותר מחודש, והיד עדיין נטויה.

וגם תודה לשולטת האחרת, זו שלוחשת באוזניך, זו שמקפידה לפזר קצת מלח על הפצעים,
ועל הקשיים והתסכול, זו שמספרת לך איזה ערך נפלא ונתינה נפלאה של הנשלט זה לוותר על הגמירות שלו בשביל השולטת שלו, זו שמספרת לך איזה תהליך נפלא זה לנשלט לא לגמור, וכמה אסיר תודה הוא צריך להיות על כך שאסרו עליו לגמור ולקחו לו את הגמירות.
זו שמעודדת אותך לאסור עלי לגמור. ואז לאסור עלי לגמור עוד קצת, ועוד קצת, גם לה התודות.