כשהמזוכיזם שלך אפילו לא מתחיל להזיז לסדיזם שלה.

צריך להתחיל בהתחלה, לדברים יש הקשרים, לכל דבר יש הקשרים, ובלי ההקשרים קשה להבין את הדקויות של הדברים.

הודעה שלחתי לה כי חשבתי שהיא מחפשת, אחלה פרופיל היה לה, אינלטגנטי שמבחין בדקויות,
מלא ביטחון אבל לא מגלומני, ובלי כל הנגטיביות שיש בהרבה פרופילים, זאת אומרת, בלי רשימה אין סופית של מה לא ומי לא.
אז שלחתי לה הודעה, מושקעת מאד.
מסתבר שיש בפרופיל שלה שורה שאומרת שהיא בזוגיות ולא מחפשת, כמובן שהצלחתי לפספס את השורה הזו.
אבל השיח נוצר, והעניין נוצר, והשיחות נוצרו, ומאד מאד זרמו בהרבה הרבה עניין,
ומשם הגענו מהר מאד לשעה או שעתיים קפה ברכב, כי בבית קפה לא היה מקום.
ומשם הגענו לפגישה אצלי, והשיח מאד זורם, והמגע שלה בי היה מאד מאד בקטנה, מגע שאומר, אני יודעת בדיוק מה אני עושה,
אני יודעת בדיוק איך לשחק, אבל לא, אתה תקבל רק טעימה פיצפונת, ולא יותר.
הרגשתי שאני נבחן בזה, אם אאבד שליטה עצמית, אם אלחץ, אם אנג'ס, אם אעלב, או כל אקטינג אאוט אחר.
ומשם המשיכו השיחות, תמיד שיחות טובות, לא משנה על מה, מאד רחב מאד מגוון, עם יכולת קשב נפלאה שלה, והכלה נפלאה שלה,
מבלי לאבד את השליטה שלה ואת ניהול העניינים שלה, אבל, גם בלי פוזה, בלי מגלומניה, בלי דאווין, בלי הרצאות של שבועות על אני ואני ואני.
ואני? אני אוהב את זה ככה. בדיוק ככה.
ואז עוד פגישה אצלי, והפעם אני עדיין מקבל טעימות, אבל כבר הרבה יותר טעימות מהרבה יותר איזורים של הבדסמ והשליטה הנשית.

וגם השיח על הבן זוג שלה מתרחב ומעמיק.
אני כמובן סקרן לגביו, והיא לאט לאט משתפת יותר, כמה כנוע הוא לה, כמה מכיל כאב בעוצמות גבוהות הוא,
כמה הוא חי בשביל לרצות אותה ולשמח אותה, כי הוא רוצה ככה, כי ככה טוב לו.
אני כמובן סקרן מאד, היא משתפת אבל מאד במידה, במנות קטנות מאד.
ואז היא משתפת, שאחד הגבולות שלו זה גברים, שהוא לא יכול ולא רוצה מגע עם גבר אחר,
ולי ברור לאן זה הולך.
אני קצת שואל על זה, והיא אומרת שהוא יעשה את זה בשבילה כמובן, אבל זה יהיה לו קשה מאד. והיא רוצה שזה יקרה.
אני מבין. וככה נקבעה פגישה לשלושתנו אצלי. היא קבעה את הפגישה.

כמה ימים שמתעלמים מהפגישה הזו, אבל התאריך מתקרב, וערב לפני אני שואל אותה כדרך אגב, מה הוא אומר על מחר?
והיא עונה בנונשלנטיות, הוא עוד לא יודע על מחר, ואני מתפלא, אני בהלם, שואל מה זה אומר, איך הוא יקבל את זה?
והיא עונה, אני פשוט הערב אגיד לו מה לארוז למחר, ולאן להגיע מחר אחרי העבודה, והוא יבצע. ככה פשוט.
הוא לחלוטין ולגמרי כנוע לי, הדבר היחיד שיש לו להגיד זה כן מלכתי.
זה מדהים, זה מהמם, זה כל כך רחוק ממני, אני לא יכול אפילו לא רבע מזה. והיא עפה על זה, זה מאד טבעי לה היחסים האלו.
אחר כך למדתי עוד כמה פרקים על היחסים שלהם, אבל זה אחר כך.

והיום של המפגש של שלושתינו מגיע, היא מגיעה לפניו, אנחנו שותים קפה, מאד רגוע, שיחות על ענייני דיומא, שום דבר
שילמד על מה שהולך לקרות כאן עוד דקה או שעה, לא ברור, החלטה שלה.
ולא קורה כלום עד שהבן זוג שלה, הנשלט הטוטאלי כל כך שלה מגיע.

וההפתעה הראשונה היא איך היא עפה עליו, הוא גבר יחסית מגודל, והיא אישה יחסית קטנה פיזית,
והיא שמחה לראות אותו, ממש ממש, והחיבוק שלה, כמה שקטן פיזית, עוטף את כל כולו, וזה מורגש ונראה לעין.
זו הפתעה ראשונה מיני רבות לאחר צהרים זה. העטיפה הזו שלה אותו, משהו שראיתי קורה שוב ושוב בשעות הקרובות.

ההפתעה השניה היא שהוא לא רואה אותי. ממש לא רואה אותי.
הוא ממוקד בה לחלוטין, וכלום לא קיים מבחינתו חוץ ממנה.
אני מנסה להיות מנומס, מציע קפה מציע שתיה מציע אם צריך לשרותים.
הוא עונה לי, אבל ברור לי שהוא לא רואה אותי, שאני לא קיים מבחינתו, אולי כמו עוד רהיט בסלון שצריך ללכת סביבו.
זה מפתיע אותי. כמו גם המיקוד המוחלט שלו והקשב המוחלט שלו אליה, אני מסתכל עליה, והיא לא מופתעת,
אני רואה כמה טבעי עבורה זה. וזה מרשים. מה שהיא סיפרה לי ככה בקצרה משפט פה ומשפט שם, עכשיו אני רואה ברור מול העיניים,
יחסי FLR אמיתיים. עד הסוף.

אני לא אתאר את הסשן המשולש דקה אחרי דקה, זה יהיה ארוך מאד מייגע ולא באמת מעניין.
אני כן רוצה לשתף בכמה דברים שעברו עלי.

הייתי עם כיסוי פנים כל הסשן, מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון. גם הוא.
אני חושב שזו פעם ראשונה שאני מבלה כל כך הרבה זמן, וסשן שלם, עם כיסוי פנים.
זה לא הצליח לנתק אותי לגמרי מהסביבה, לא הצליח להשאיר את הקשב והמיקוד שלי רק פנימה,
אבל קצת זה כן ניתק אותי, וזה היה לי קצת קשה, לא נורא, אבל קצת קשה, הוא היה גם עם כיסוי פנים וגם עם אטמי אוזניים.
למזלי הטוב את השמיעה היא השאירה לי.
ככה גם הייתי בסשן איתה ועם בן זוגה, וגם קצת לא הייתי.

כמה מילים על המיניות שלה.
או בעצם, מילה אחת. טורפת. זו המילה.
לא יודע אם אצליח לתאר את המיניות שלה, אנסה, כי המיניות הזו שלה חשובה מאד.
היא טורפת, המגע שלה בעלתני מאד, בועל מאד, בועל מלשון בעלים, היא לוקחת, זה ההפך מהעדינות
היום יומית שלה, במוד, בסשן, המגע שלה לש ומועך ושורט ולוקח, והתחושה היא של הכל שלה, זו תחושה נפלאה,
זו תחושה שקל לי להתמסר אליה, להכנע אליה, עצם זה שהמגע כל כך לוקח, מאפשר לי להרפות ולאפשר לה לקחת.
וזה המגע המיני שלה, לא משנה מה היא עושה בסשן, זה המגע המיני שלה.

ויחד עם המגע הזה שלה, יש בה עדינות מדהימה, וכשהפלאג נכנס לישבן שלי, זה בעדינות מופלאה, ואיטיות נהדרת,
ולגמרי הפוך מהלקיחה הטוטאלית הזו שלה, וזה יכול להתקיים בו זמנית, הפלאג יכנס לאט לאט ובעדינות, והלשון
או הציפורנים יקרעו את הבשר שלי במקביל.
והיא מכאיבה, והיא מלטפת, ומעלה, ומורידה, ומעלה, ומורידה, והיא לא מסתירה כמה זה מרגש אותה וכמה היא נהנית.

אנחנו שנינו יושבים על ספסל, שנינו עם כיסוי עיניים, היא עומדת מולנו, ואומרת לשנינו לאונן.
זה כל כך מביך לאונן מול משהי. ואני בכלל לא יודע לאונן בישיבה,
וזה עוד הרבה יותר מביך לאונן ליד מישהו, כשמישהו יושב לידי ומאונן.
אני אפילו לא מתקרב לגמירה, זה חסר סיכוי, אני שומע אותם לידי, לא ברור, אבל מבין שגם הוא לא ממש מצליח.
בקושי עומד לי, אני עם כיסוי פנים, לידי יושב גבר זר ומאונן, מולי השולטת שאני לא רואה, והיא מצפה שאגמור.
בפעם הראשונה בקשתי לאונן בעמידה וסורבתי, אחרי כמה זמן, ואחרי שהמצבטים חוזרים לפטמות שלי ויורדים וחוזרים שוב,
והפטמות כואבות, והיא מושכת בהן עוד, מה שתמיד מצליח להעלות את רמות הגרוי שלי מאפס למליון בפחות משניה,
אני מבקש שוב לעמוד, הפעם היא מרשה לי. אני עומד והיא צמודה אלי, ולפטמות שלי, ואני מצליח להתחבר,
להתחבר כמה משפיל זה לעמוד ככה מולה ומול בין זוגה, ולאונן. כמה כנוע זה, כמה זה לא שלי, אני הייתי מוותר על זה,
אני עושה את זה כי היא רוצה. אני מרגיש את הגמירה מגיעה, עכשיו זה מגיע, אני מבקש רשות לגמור,
היא סופרת מעשר לאפס, ואני מצליח לגמור באפס. חזק מאד, ומסתבר שבקולי קולות, אני לא שמעתי את עצמי,
אבל היא מאד נהנתה מהקולי קולות שלי, ככה היא תספר לי כמה דקות לאחר מכן.
זו היתה גמירה חזקה מאד, אני בקושי עומד על הרגליים אחריה.

אני חוזר לזה, כשהבנתי כמה ימים לפני שהולך להיות סשן משולש, קצת דמיינתי קצת חשבתי,
וראיתי בדמיון איזו אחוות נשלטים, אחווה של שניים שמשרתים את אותה מלכה, איזה שרות משותף,
איזו יצירה של משולש שווה צלעות, או אולי לא שווה צלעות, אבל משולש בכל זאת.
הוא לא ראה אותי, ולא היה כלום משותף איתו, כלום ביחד איתו, רק חלקנו את אותו המרחב.
היא מאד מאד ראתה אותי לעומת זאת. אבל זו היא, ככה היא, רואה.

אחרי זה, אחרי הכל, היא כל כך עוטפת אותו, כל כך מסביבו, בחום, באהבה.

כשהם הולכים, אני מסתכל מהחלון, הוא פותח לה את הדלת של הרכב,
היא מתיישבת, ואז כשהיא יושבת היא מחבקת אותו, עוטפת אותו.
זה מרשים כמה היא עוטפת אותו. אני יודע שאני משתמש במילה הזו שוב ושוב. פשוט. זו המילה.

וזה מרשים שהוא מצד אחד כל כך כנוע לה, לחלוטין לגמרי כנוע לה, ברמות בלתי נתפסות כנוע לה.
והיא מצידה מחזירה לו, היא מצידה עוטפת אותו ואוהבת אותו 360 מעלות, היא מצידה מטפלת בו ומטפחת אותו.
זה מרשים לראות את זה. ואולי גם קצת מעורר קנאה.

אמרתי לה כשדיברנו לאחר מכן, אמרתי לה, הייתי חיצוני לכם, והיא אמרה כן, נכון, זו פעם ראשונה,
בפעמים הבאות אתה תהיה פחות ופחות חיצוני לנו ויותר ויותר איתנו. לאט לאט.

עכשיו מחכים.