אני על הברכיים
הרגליים שלי קשורות
הידיים מעל הראש
קשורות
הגוף במתיחה
וגם בכיווץ.
אטבים עוטפים אותי מכל מקום
מצבטים מכאיבים לי כאב עז ומתמשך
וגלגלת מנסרת אותי במרכז הגוף
כמו קורעת לי את הסטרנום
כמו מס' סכינים שמנסרים אותי מבפנים בכל פעם שאני עושה תנועה קטנה.
עדיף לא לזוז
להישאר סטטית
לנשום עמוק.
העיניים שלי מכוסות
ואתה משאיר אותי לבד.
אני לבד?
באמת?
אתה מסתכל עלי?
זה קצת מפחיד
מנסה להבין את הפחד
גל עולה בי
הגוף מסתמרר ומתכווץ
וצריך מגע עכשיו
את המגע שלך.
גוש עומד לי בגרון
זה לא נעים לי הלבד הזה.
אבל לאט לאט אני צוללת לתוכו
המח שלי מרפה את כל החוץ
את תחושת הזמן
את תחושת המקום.
זה רק אני והכלום
המסדרונות האפלים בתוך הנפש שלי
ואני צועדת בהם,
לא מרגישה את הכאב
לא מרגישה את החבלים
מרגישה את התנועה שלי בפנים.
ואת התנועה של האגן שלי שבאה בגלים
גלים של רטיבות שבאים והולכים
ועולים במעלה הגוף שלי.
עכשיו אני צפה עליהם פסוקת איברים
האוזניים בתוך המים, אני לא שומעת כלום
אני ב-VOID
לא מרגישה את משקל הגוף שלי.
כמו תפילה
תפילה פנימית
לאלוהי הכאב, הפחד, העונג והעוצמה שלי.
איך שהוא נזכרתי דווקא בשיר הזה,
הכי לא הסגנון המוזיקלי שלי, זורק אותי לכיתה ו', מצחיק.
אבל בכל זאת מדונה, אלוהית הסקס והקינק, יש ריספקט:
