שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

על כיפה אדומה וחיות אחרות

מסע לגילוי הקצוות, השליטה, ההתמסרות והכאב.
לפני 3 שנים. 17 בדצמבר 2020 בשעה 8:05

אני מרגישה את היד הרכה והחמימה שלך

מלטפת לי את פנים הירך

זה נעים לי.

פלאסק,

כאפה מצלצלת

זה מגיע בהפתעה.

פלאסק

עוד אחת

ועוד אחת

האזור מתחמם מהכאב והעלבון.

ואתה מלטף אותו

ורק שתי אצבעות מתחילות לאחוז את העור

ולמשוך אותו

בהתחלה זה נעים, מלטף

אתה מגביר

זה מתחיל לצבוט

אני מרגישה את הלחץ

וזה עדיין נעים לי

אני אוהבת את האפקט של מגע שלוחץ עלי

את הכאב המתמשך שאפשר לשקוע לתוכו

אתה מגביר

ומושך

זה כמו קיר שמתחיל להסגר על פנים הירך שלי

זה מתחיל לכאוב

ולחדור פנימה

אני צוללת לתוכו

אתה מחזק עוד

זה מתחיל לבעור

הכאב

הנשימה שלי נעצרת

אתה מסובב

זה חותך לי עמוק בבשר

של פנים הירך

אני חושבת שאני כבר לא נושמת

בשארית הנשימה אני צועקת

זה היה בקול רם?

או בלב?

הכאב שלי והנשימה שלי

מסובבים ומלופפים עכשיו

בין שתי אצבעותיך

רק שתי אצבעות אתה צריך

בשביל להפשיר את כולי

ובכדי ללפף

ולכרוך אותי מסביבך

כאילו הייתי גוש קטן ונוזלי

של הרצון הבוער בך

 

היצור - קצה הצעקה נדחק לך החוצה מהלב, גוש קטן ונוזלי.
לפני 3 שנים
buttertoy - כן, כך חשבתי, אבל לפעמים הכל מתערבב, יצור גדול, צובט וזדוני
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י