שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

על כיפה אדומה וחיות אחרות

מסע לגילוי הקצוות, השליטה, ההתמסרות והכאב.
לפני 3 שנים. 17 במרץ 2021 בשעה 7:29

בין הידיים שלך

אני צוללת

הגוף שלי שרוע על המיטה

אבל הוא רק גוף

אני כבר מזמן מרחפת מעליו

הראש שלי הוא מוזיקה

שאתה לא יכול לשמוע

(הנה חלק ממנה)

 

העיניים שלי מכוסות

והגאג גורם לי להוציא נהימות 

קטנות

חלושות

נדמה שהן לא שלי בכלל

הן של כלבלב קטן

כלבלבה

שהיא אני.

הגוף שלי מתנתק מהמציאות

הופך להיות רק חושים

החושים שאתה מייצר

מתחיל ברכות מפתיעה

וממשיך עם גלגלת הכאב

על כל נים בגוף שלי.

הפה שלי גם הוא שלך

וכשאני צריכה אוויר

אתה מכאיב לי

אוויר זה מצרך כל כך ברור ביומיום

למרות שאני לא טובה בלנשום

אני נושמת אותך

ואתה ממלא אותי

אתה בכל מקום

בתוכי

מצדדי

מאחורי

וכשאתה נכנס לתוכי

זה מרגיש כמו החתיכה החסרה

שתמיד חיכיתי שתמלא אותי

שתטלטל אותי

שתעיף אותי למקומות שלא הכרתי

כל פעם מחדש.

כמו ילדה שמגלה את העולם

את השמש שמנצנצת על חתיכת זכוכית.

אני שואבת אותך עוד ועוד

יותר פנימה

במעגלים

בתנועה בלתי רצונית

ועם זאת רצונית מאוד.

אתה מזעזע את איברי הפנימיים

נוגע עמוק בכל אחד מהם

ומשאיר אותי מפורקת

אבל כל כך שלמה.

 

 

 

רגעים של בריחה​(אחר) - כתבת יפה ועם המון רגש.
פשוט יפה.
לפני 3 שנים
buttertoy - תודה :-). באמת היה שם הרבה רגש (איכשהו רגש קצת פחות תופס פה בכלוב...בטח אם הייתי שמה תמונה של הציצי שלי זה היה עובד טוב יותר)
לפני 3 שנים
רגעים של בריחה​(אחר) - לא צריך ציצי.
צריך לקרוא ולהבין.
לפני 3 שנים
buttertoy - אני איתך בזה. גם מתחברת הרבה יותר לבלוגים שכותבים בהם מהלב והעצמות. תמונות בלי קונטקסט זה סתם גוף
לפני 3 שנים
ההנהלה - 💓
לפני 3 שנים
כותבת מהצד - כל כך יפה שמצאת את היתיכה שהייתה חסרה לך.
ביטאת במילים את מה שכולנו מרגישים את הצורך שלנו למצוא את החתיכה החסרה שלנו שנמצאת באחר.
כרגיל כתבת באופן שגורם לי להרהר..
❤️
לפני 3 שנים
buttertoy - זה מפתיע כל פעם מחדש למצוא ובהחלט לא קרה שנים רבות. והפעם מצאתי בה בדסמ שזה בהחלט הפתיע (לא הייתי מדמיינת את זה לפני שנה וקצת). אוהבת שהכתיבה שלי גורמת להרהר (וגם יצירות אחרות שלי), זה תמיד הכי מרגש, מעניין על מה, תשתפי אם תרצי
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י