בבוקר שאחרי אני צפה על ענן
מה את צריכה צעצוע? שאלת אותי
העיקר שתהיי רגועה ושלווה
אני צריכה להיות עטופה מאסטר, עניתי.
אני עדיין מרגישה קצת עטופה
נזכרת בחבל נוגע בי קלות
לאט לאט מתלפף ונקשר סביבי
חורך ושורט את העור במקומות מסוימים
מגביל אותי.
זה לוקח זמן ואתה מרוכז
אני נעה בין לצלול לתוכי
לבין להסתכל עליך מתרכז
זה יפה לך להתרכז
חושב
הולך וחוזר
נע ונד בין פרפקציוניזם לפרגמטיזם
בין לקחת את הזמן לבין לסיים כבר
כי אין לך סבלנות
אתה צריך להיות בתנועה בזמן שאני מוגבלת ממנה
עטופה
מחובקת וכלואה
בתוך החבלים החותכים
מרגישה איך הם מחזיקים אותי
מחברים את סך חלקי.
המבט שלך מתעורר, זה לא מספיק לך
אתה חייב שגם הכאב יעטוף אותי
אתה מוסיף מצבטים
ועוד מצבטים
ומחזיק מפתחות קפיץ אדום
ואני כואבת
הכאב עכשיו עוטף אותי
אתה רואה אותו בעינים שלי
אני דומעת אותו
אני נושכת שפתיים
אתה נהנה מהכאב שלי
אתה ער
בלי יכולת לזוז אני מוכנה לפעולה.
גם אתה.
