על כיפה אדומה וחיות אחרות

נכון, את יפה, אינטיליגנטית, בעלת גוף מדהים וקול סקסי להחריד שמטריף לי את המח.
אבל כשאני ארצה את תהיי לא יותר מאוסף החורים שלי.
כשאתה אומר לי שאתה מתגעגע,

שהחיוך שלי חסר לך.
כשאני שולחת לך משהו יפה וסוטה כמו שאני אוהבת ואתה אומר לי שהיצירתיות שלי גורמת ליצירתיות שלך להתעורר.
כשאתה אומר לי: שלא תטעי, כל מה שאני חושב עליו, מהרגע שאני קם ועד הרגע שאני הולך לישון,

כל יום, כל היום זה איך אני מזיין אותך.
כשאתה מפחד להראות לי את הצד האפל שלך, כמה רע וסדיסט אתה,

כי אתה מפחד שזה יבהיל אותי.
וזה מדליק אותי וגם מפחיד אותי ביחד.
כשאתה מדמיין איך אתה הופך אותי לשולחן אנושי.
כשאתה חולם בלילה על איך אתה הופך אותי לכלבת זרע, טינופת נוזלים שכמוך.

כשאני מאוננת ומפנטזת עליך ועל הזין שלך ואיך הוא חונק לי את הגרון ואני גומרת ככה,

כי רק ככה מותר לי.
כשאתה מפתיע אותי עם שיחת וידאו (לא עושים כאלה דברים בנאדם)

ואתה פתאום מוחשי
ואני פתאום נזכרת שהתגעגעתי אליך ממש ומדמיינת אותך מאונן באמצע הטבע המדהים שאתה נמצא בו
וחושב עלי. ומה תעשה לי.
אני מרגישה איך משהו בלב שלי מתחמם ומפשיר
איך מדגדג לי בגוף.
ואני מרגישה בחסרונך.

עבר שבוע וחצי 

נשאר עוד שבוע וחצי.
זה לא שאני סופרת את הדקות או משהו.

איכס, אני קצת שמופי.

אבל בקטע סוטה כזה, תרגעו ;)