שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

על כיפה אדומה וחיות אחרות

מסע לגילוי הקצוות, השליטה, ההתמסרות והכאב.
לפני 5 חודשים. 2 בדצמבר 2023 בשעה 21:02

*אזהרת טריגר תכני מלחמה קשים בהמשך הפוסט, לא לקרוא אם קשה לכם ואתם לא רוצים להחשף וסליחה שהאזהרה לא הייתה קודם*

 

 

 

גגג, בבבב, אאאא

אני משמיעה כל מיני הברות לא ברורות

אולי זו השפעה של הידיים שלך בכל מיני מקומות

אבל נראה לי שזה בעיקר טון הדיבור שלך

שמדבר אלי כמו אל ילדה מפגרת

אמרתי לך שיותר כיף איתך כשאת כלבה מיוחמת

(כן זה נכון וקשה לי להגיע למצב הזה בחודשיים האחרונים)

גגג, בבב, אאא

אתה מחקה אותי, צוחק עלי

וזה מטריף אותי

את נשמעת כמו בהתקף אפילפטי, כלבה סתומה

גהההה

אני רוטטת

את כלבה סתומה ורוטטת

חחחחח, געעעעעע

את כלבה סתומה ורוטטת עם זין עמוק בגרון

ואז בכוס

ואז בתחת.

סתומי,

זה מה שאת.

כן! אני בעד להיות כמה שיותר סתומי

בלי מח ובלי רגש

להיות רק כוס מעורפל

לשכוח הכל, לא להבין, לא להרגיש כמה כואב העולם המכוער הזה.

לפני כמה שבועות הצלחנו לעשות סשן ראשון מאז שהתחיל הגיהנום. 

אני על שש על הספה

התחת שלי כבר אדום ונרגש מחצי שעה של אימפקט מפנק

אני נוזלת אל תוך הכאב האהוב עלי

זה שעוזר לי לשכוח את כאבי הלב

המח שלי מכובה לראשונה מזה חודש וחצי

אין לי פלאשים של וויז׳נס מחרידים של נשים נאנסות ותינוקות בתנור יותר. 

אני סתומי בסאבספייס ולא מעניין אותי כלום.

ואז.

אזעקה.

סאבספייס. מח מכובה. אזעקה.

אירוניית החיים בישראל. עונג וכאב.

ועכשיו יש הרבה יותר מדי כאב.

ואני,

כל מה שאני רוצה זה להיות קצת סתומי עכשיו.

אז בקשה לי אליך.

תמשיך לעשות אותי כמה שיותר סתומי.

גגג, בבב, אאא


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י