Authentic fantasy

את הכי יפה ומושכת!

הסקס שלנו זה הדבר הכי מדהים בעולם ומגוון בעולם!

אז למה כלכך נדלק ולא מפסיק לפנטז עליך עם גברים אחרים?

מדמיין אותך על ארבע גונחת עם וחיוך שובב ומבט עמוק ביעיים שלי כשאת ממלמלת בין גניחה לגניחה "תראה כמה אני זונה שלך"

הפעם האחרונה שראיתי אותך עם גבר אחר הייתה ממש מזמן וככל שהזמן עובר אני רק חושב על כמה בא לי שוב לראות אותך בשימוש של גברים אחרים שמרחיבים לך את התחת, מאדימים לך את הכוס, מקציפים לך את הרוק עם זין עמוק בגרון ומידי פעם מוציאים ומורחים לך אותו על הפנים עד שפורקים עליך זרע בדיוק כמו שאת אוהבת! 

כלי לקיבול זרע כשאת נוזלת מהכוס, מהתחת, מהפטמות, מהשפתיים והלשון כשכל הגוף שלך האדים מנקודות בהן הם אחזו אותך והשתמשו

כמה שאני אוהב אותך! וכמה כיף שאת שלי!

שובבה זנותית שלי!

לא מצליח לכתוב בלי להרגיש אשמה במה שאני מרגיש

קר לי בימים אלה

קר לי ויבש 

וזה לא רק מזג האוויר שבימים כתיקונם אני כלכך אוהב

פשוט חסר לי קצת מגע וחום אבל מה אני מתלונן בכלל?

אשמה מתגברת...

אז הנה הגיעה לה עוד תקיפת לחץ

(אולי הלחוצה ביותר מאי פעם) 

ואולי זה סתם מרגיש ככה כמו הקודמות לה כדפוס חוזר

המקצועית אומרת שזה כנראה חלק ממי שאני

הרגעים בהם אני "צריך" לקבל החלטות חשובות וגדולות מוציאות ממני את הסטרס כחיבור ישיר לאחריות השנויה במחלוקת שאני לוקח על עצמי לשלוט על האיזון בעולם.

ובתוך כל זה אני מוצא את עצמי רק חרמן וחושב על מיניות!

בורח למקומות בהם אני עדין בשליטה או לפחות בתחושה שכזאת!

כשהכל סביבי על הולד וציפייה למהלך הבא שאותו אעשה אני נכנס לעומס הורמולנלי שרק צריך לפרוק עוד ועוד...

כמו התמכרות אני גולש למגע, סקס ופורנו 

בלי תחושת שובע, בלי יכולת לקחת רגע לנשום ולתת למאגרי הזרע שלי להתחדש!

רק רוצה עוד ועוד מהפנטזיות הכי סוטות שלי!

וכשכל זה קורה אז רק צריך לשתות עוד קצת מים כדי לא להתייבש ולחכות לרגע בו הכל יתייצב שוב והעולם סביבי יחזור לקצב שאני מכתיב או לפחות מרגיש כך

ועד אז... רק מתחרמן ופורק את הזרע שלי בכל רגע שאפשר 

איכס, פשוט איכס

לא חשבתי שאני יכול להתאכזב ככה ממישהי אבל הופתעתי ממך ואת פשוט דוחה אותי

נפתחתי, הכלתי והייתי שם בשבילך כלכך הרבה בדיוק כשהיית צריכה והבנתי שאת צריכה קצת זמן כי מתמימותי חשבתי שאת מספיק כנה איתי ויודעת שלא אשפוט אותך על כלום גם אם זה בא על חשבוני אבל לא ציפיתי להערכה או להתנצלויות שלא הפסקת להביע בפניי

ציפיתי לדבר אחד פשוט - כנות

וזה כנראה משהו שאף פעם לא תדעי לתת ובגלל זה גם אף פעם לא יגיע לך לקבל

אז כמובן שמחר תכתבי ותתנצלי כי זו את אבל ממני כבר לא תקבלי מילה טובה או סיבה למה הכל בטוב ושאנחנו רק בני אדם בתוך מערבולות של רגש...

ממני כבר לא תקבלי את הfriendly face שאמרת לי שאת שמחה שתקבלי ממני כשתראי אותי הערב

ממני את לא תקבלי יותר כלום חוץ מהתעלמות אחת גדולה שתאכלי כעוד התמודדות עם טעויותיך המטומטמות

ביקשת לאחרונה שלא איעלם לך אבל לא חשבת לרגע שהשקר שלך יגרום לי את ההפך המוחלט 

אז כבר זמן מה שאנחנו נפגשים במסגרת הקבועה שלנו

לפעמים בזמן ולפעמים מתגמשים לנו בין בלת"מים

במהלך הזמן לומדים להכיר זה את זו, בונים חוש הומור משותף ואפילו הצלחנו לריב כמה פעמים ולהתפייס אחרי זמן מה 

המסגרת הזו מגדירה גבולות מאוד ברורים של מה מותר ומה אסור אף על פי שיצא לנו לדבר על זה לא פעם

ובכל זאת לא יודע עליך כלום ואולי זה מה שכלכך מסקרן אותי בך

את צודקת כשאת אומרת שמשהו קרה בפעמים האחרונות שנפגשנו ומתרחש שם משהו שלא יודע לקרוא לו בשם

את תמיד אומרת לי להיות טבעי, לשחרר ולהביא את כל כולי אבל זה פשוט ברור לי שאם יהיה שלב שאת תגידי לי שחציתי איזשהו גבול הקשר הזה לא יוכל להמשך...

אני פשוט יודע שלא אוכל להגיע ולפגוש אותך שוב בלי אשמה או תחושה לא נעימה

אז איפה נמצא הגבול אם לא באמת מדברים עליו?

כי בפנטזיה אני מזמן כבר יודע עליך יותר מהקעקוע שעל היד שלך

אין לי מושג איך זה קרה

משהו יצא ממני הערב שלא יצא ממני קודם

כל זה הרגשתי אתמול לראשונה עם גברת וניל, לבן כמפת שולחן חג עם קצת כתמים מחגים קודמים כשפירורי מצות מפוזרים עוררה בי חשק יוצא דופן לקפל אותה ולהדק לשולחן כמו שהיא ולפי הדקורציה שבא לי שהיא תתקפל לשפוך קצת יין ולפזר ממטעמי השולחן

זה פשוט לא מעניין! 

ואני בכל זאת עושה את זה!

ממשיך לשבת ולקחת חלק בשאריות של ה"חלום" והתקווה שאולי אצליח לעשות כת זה כמו כולם!

אבל אני לא כמו כולם! אני אחר! (וגם על זה אני מאשים את עצמי ומתנצל!) 

מרגיש שהלב אומר לי לקום וללכת, לעזוב את זה ולבחור בדרך השניה! כי זה פשוט לא אני! 

אבל באותה נשימה גם מאוכזב מעצמי! מרגיש כמו ויתור עצמי שכלכך לא אופייני לי!

הרי כל אתגר הוא רק אתגר שאפשר לעבור! ולאתגר הזה ספציפית ניגשתי אחרי הימנעות ארוכת טווח ועכשיו כשכלכך הרבה גורמים מעורבים בכך ובניתי לי מערך תמיכה כלכך גדול מי אני שאקום ואגיד די?!

לא מצליח להחליט למרות שהלב כבר יודע מה נכון ומה כלכך לא!

- למה הכל קורה במקביל?!

ואיך הצלחתי להרחיק גם אותה ממני?

לנתק מגע או לא לוותר למרות שמרגיש שאיבדתי את זה?

תחושת ההחמצה תמיד גברה וכאבה יותר מההשלמה עם טעויות שנעשה בדרך.

משהו בתקופה המוזרה הזאת גורם לדברים להתקיים או לא להתקיים אבל נעלם לי האמצע...

יש ימים שאני מוצף במחשבות, מנותק ולא קיים בפונקציית המקום והזמן הנוכחיים... עסוק לי בעיסוקיי ושוהה בצורך שלי בלבד של עצמי

וישנם ימים שפשוט בא לי כמה שיותר חיבורים ואינטראקציות!

אני תזוזתי, מלא בדחפים וחשק למפגשים, מגע קרוב, חקירת גוף, מיניות סוערת ועוצמתית!

אז מה עושים? 

שותים הרבה מים, נושמים את האוויר המדהים והמרווה שאחרי הגשם וממשיכים לדלג בין הטיפות.

אם התחלתם לקרוא וחשבתם שזאת הולכת להיות עוד התפלספות שלי על ייצרים, חרמנות ונוזלי גוף אז אאלץ לאכזב אתכם להפעם...

יש בי גם עוד תכונות ועומק שאני נופל אליהם מידי פעם...

אנרגיות עולות ויורדות

יש ימים שאני מופתע כמה אני מצליח להספיק ולתפוס בין ידיי...

אבל היום מרגיש אבוד ומיואש

התחושה שלי היום היא קצת כמו בתוך משחק קופסא עם ריח של קרטון ישן, חלקים מפוזרים, חלקם חסרים, הלוח מודבק עם סלוטייפ יבש מתפורר והסוף ידוע מראש...

עייף ומותש מעצם היותי שואל "מה עושים כדי לצאת מזה?"

הרי ניסיתי הכל!

וגם זו טעות!

כי תמיד יש עוד מה לנסות! אבל לא מצליח לאסוף את עצמי ולהשתמש בכלים שאחרים מציעים לי להשתמש בהם... אז איך יוצאים מהלופ הזה? 

יוצא לי שלעתים נדירות אני מספר את אחד מסיפורי הרקע שהביאו אותי עד לכאן ואני מתמלא בגאווה ומוטיבציה שמחזיקות לרגע וקצת

אבל אז אני חוזר ללבד שלי ומתמלא באשמה ויאוש מהדרך שבחרתי לי שאולי היא כלל לא מתאימה 

אבל שאני אוותר? מה פתאום! זה לא אני!

אני פשוט אצוף בין הסחות הדעת שזרקתי סביבי רק בכדי לשכוח ולברוח מאותו קושי שלא שכח מנוכחותי 

אני אעשה בדיוק מה שעשיתי כל חיי ופשוט אשאר יציב מול הקושי גם כשהוא כבר הכניע אותי, אצמיד את הראש שלי מולו ואדחף

כי בסוף הוא ימצמץ ואמצא לי את הדרך הנכונה לחצות אותו! עם פתרון או בלי פתרון!

כי ככה עשיתי תמיד

ועד אז אני לוקח נשימות בין חיבוק וחיבוק מזאת שבחרתי כי היא הייתה בחירה נכונה ופשוט אשמור אותה

יוצא לי להפסקה קצרה וקצובה בזמן בפגישת הזום שלי

יוצא לי למטבח כדי לשתות או לאכול משהו קטן...

רואה אותך שוטפת כלים ורוקדת לצלילי מוזיקה שמתנגנת לה ברקע.

במכנס וגופיית ספורט צמודים שמבליטים בך הכל!

מתקרב ומריח אותך, ספוגה בריחות שצברת אחרי אימון הבוקר שלך...

מחליט שאני נכנע ליצר הרגעי שלי.

מוריד לך את המכנס יחד עם התחתון עד גובה הברכיים

נוגע בך ומרגיש כמה את רטובה! דוחף אצבע, שומע אותך נהנת

מוריד את המכנס שלי ושולף את הזין! מתכונן להכנס ואז את אומרת לי "רגע!" 

מסתובבת, מתכופפת אליו, מתחילה ללקק ולמצוץ אותו, לאחר כמה שניות חוזרת להפנות אלי את הגב ולהתכופף לכיוון הכיור! 

נכנס אליך ומתחיל לפמפם כשהתחת העגלגל והיפה שלך קופץ עליי לפי הקצב

תופס לך במותניים, מושך לך רגע בשיער, את נהנת ואמרת "פאק בייבי, תזיין אותי!"

ממשיך עוד 3 -4 דקות... ואז מפסיקים! חייב לחזור לפגישה, מלביש אותך חזרה, קובעים שנמשיך מאוחר יותר...

וכך אני חוזר לי לפגישה מלא בריח שלך שנודף לי מהבוקסר, לא מרוכז בשיט והריח שלך כמו סם רק מציף לי את המוח וגורם לי לדמיין את הפעם הבאה שתשבי לי על הפנים!

אז לא שתיתי, לא אכלתי, ונשארתי עם טעם של עוד.