נוטה שלא להכנס למקומות רוחניקים מידי ותראו איך רק התחלתי וכבר אני מתנצל...
כשאני מסתכל על החיים שלי עד כה אני באמת יכול למרקר תקופות בצבעים, גוונים, קצבים וסגנונות שונים בין תקופה לתקופה, אבל השנה האחרונה הייתה באמת מבין השנים המשונות והמאתגרות בחיי
משהו בשנה האחרונה גורם לי לתהות לגבי משמעויות ועוצמות אליהן הגעתי בחיים המוחשיים הגוליים לבין כל מה שגעש בי מתחת לפני השטח...
אם הולכים בדיוק שנה אחורה עד ליום הכיפורים הקודם אני חושב על מה עברתי מאז...
טיול זוגי רחוק מעבר לים שבו התחזקנו, נבננו, למדנו, הגשמנו וגם קצת רבנו...
חזרנו לארץ ועם שניה וחצי של נשימה (וג'ט לג רצחני) התחלתי את אותו אתגר שממנו נמנעתי שנים מפחד של לגלות שאני כמו כולם ואולי גם קצת לא.
וכמובן שבמקטע הראשון התחלתי עם המון מוטיבציה שהובילה אותי לכשלון ראשון שאותו ישר לקחתי למקום חיובי של למידה וניסיון (כי כך אני, מתמקד בחיובי ובלי לתת יחס לקושי)
רגע לאחר מכן עשינו צעד זוגי בבטחון מלא ופתחנו את הנישואים בסערה! השילוב בין ריגוש מיני גדול, לילות ללא שינה ונוזלי גוף והורמונים שהציפו אותנו ואת המצעים המתחלפים בקצב של גרביים ואז פאקינג מגיפה עולמית וסגר שהכניסו אותנו למסגרת לא מוגדרת של מה מותר ומה אסור כשהפנטזיות צפות והבטחון בקשר הוא אבסולוטי אפשרו לנו להסחף לזה עוד ועוד...
הריי אנחנו בתקשורת כלכך חזקה אז למה לא לאפשר לעצמנו "פשוט לזרום"?
את היא חקרה את המקומות שנוגעים בה ואני חקרתי את שלי ובלי לשים לב מצאתי את עצמי במרדף אחרי ריגושים...
בערבי השבוע סקס מזדמן בין בחורה לבחורה, ריגושים, פנטזיות, ריחות וטעמים.
ובימים שקעתי בעצמי בין החיפוש אחרי הריגוש הבא, ניסיון חוזר וכושל לעשות את הדברים והמטלות שעליי לעשות בתור איש משפחה שנמצא כבר תקופה בבית מוצף במחשבות, השראות ליצירה, בלאגן בראש ומחשבות! המון המון מחשבות ותובנות כשהמפגשים השבועיים עם המטפלת רק גורמים לי לתהות יותר ויותר ולצלול לתוך עצמי בעתיד, בהווה ובעבר (בסדר הזה ממש!)
בין כל זה ניסיתי להבין איפה האיזון ולאן הוא נעלם, הקשרים שמתפתחים לבת הזוג האמיתית והנבחרת שלי והרצף המגוון שיצרתי לעצמי גרם לי לקפוץ לא פעם בין "לא רוצה כלום" לבין "בא לי לטרוף את העולם" וזה הוביל אותי שוב ללילות מלאים בטעמים וריחות של בחורות שונות שהתייבשו לי על הפנים...
כשהבנו שהפחד מהתקופה הקרובה עם החזרה לאותו אתגר שהתחלתי לפני שנה בשילוב עם הקשרים שהתפתו לה במקביל לזוגיות שלנו הכניסו אותי למעגל של סטרס משתק היא החליטה לחתוך את הקשר עם ההוא שנגע בה בצורה הכלכך ייחודית דברים קצת התייצבו ואפילו הצלחתי לאסוף את עצמי שוב ולהתגבר על הפחד והאתגר ששיתק אותי אי שם בכשלון של לפני חצי שנה
ודווקא עכשיו כשהיא עשתה את הצעד למעני ולמעננו צצו להם דברים שהצליחו לרגש אותי והאשמה העצמית שלי הגיעה במלוא הדרה...
ומכאן אני תוהה ביני לבין עצמי, מגלגל לי סיגריה אחרי סיגריה (בתור בן אדם שעישן בתקופות ואף פעם לא הגדיר את עצמו כאדם מעשן) ושואל את עצמי יותר מידי שאלות על מה אני רוצה, מה אני צריך וצורך, מה מרגש אותי ומה מונע ממני את הריגוש?
ודווקא עכשיו כשיש את ההיא שמעניינת אותי קצת יותר ממה היא עושה במיטה ואיזה מחשוף יש לה אני שואל האם זה לגיטימי לאפשר לעצמי לחוות כשהמדהימה שיש לי בבית עשתה ויתור וצעד כלכך גדול וכואב כדי שיהיה לי קל יותר...
וכמובן שדברים נעשים והחלטות נלקחות כשהכי לא מצפים להם כי זה אף פעם זה לא זמן טוב להתחיל שלב נוסף ומשמעותי בחיים כמו להתחיל לעבוד על פיתוח התא המשפחתי שלנו לכיוון הורות...
האם יש טעם בכלל לחשוב? או שמא החלטות זה דבר יותר דינאמי ומופשט ממה שאנחנו חושבים שיש לנו שליטה עליהן
חשבון נפש...