המקצועית מהעבר אמרה לי לא מעט דברים שהצליחו להתריס אבל גם חלחלו עמוק לראשי.
אחד מהם זה שאולי אני טוב מידי? אני מכיל ומנרמל דברים שצריכים לגרום לי גם לעמוד על רגליי האחוריות ולכעוס.
להביע כעס ותסכול ולא רק לתרץ בכך ש "הכל בסדר, זה שלהם ולא קשור אלי, אני לא אתן לזה להשפיע עליי..."
לכאורה זו דרך בריאה להתמודד עם דחייה ויחס פוגעני מהאחר.
אז ביום הזה אני נזכר בך ובסשן ההוא שניסית להכעיס אותי ולא הצלחת...
מתמודד עם חוסר רצינות של אחרים בעבודה שגורמת לי לעבוד יותר קשה ומעוררת תסכול.
ודחייה מפתיעה ממי שהחליטו להסתתר מאחורי קיר ומסיכה נוחה מבלי לבוא ולהגיד שמשהו מפריע בנוכחותי...
הפסד גדול עבורם בתור זה שיודע להכיל יותר מכל אדם אחר שהכירו.
אז למדתי גם קצת לכעוס גברת מטפלת.
את אולי אפילו היית קצת גאה בי שהבעתי זאת...
ובתאכלס זו רק תחילת הדרך...
כי גם עליך אני קצת כועס.