רעש הגשם מבחוץ, הסערה בעיצומה ... אבל כאן בינינו יש אי של חום, רוגע, שלווה ורוך מטורף ... למרות שלפני כמה דקות גם כאן השתוללה סערה, הוריקן של תשוקה, השורפת את גופנו משולבים ....
עכשיו ... רק נשימות על העור הלח, תלתל כמו נחש שחור שוכב על הלחי, הנף החירש של ריסים... ורכות מטריפה כל כך שאפשר לחוש אותה, לגעת בה, להניח על היד ולהעניק אותה במתנה כמו פרפר.....
שולטת או נשלטת? לא... כבר לא ... זה לא משנה שפתיים של מי משאירים עקבות בוערות על הגוף, זה לא חשוב שפתיים של מי חושפים סודות הכי כמוסים, זה לא משנה כבר של מי האצבעות הרועדות מציירות עם סכין ציורים בדיוניםעל העור, המובנים רק לנו ... אין בכלל עכשיו בעולם הזה משהו חשוב או משמעותי חוץ מהידיים שלנו המשולבות בניהם ומריחות מתשוקה ... יש רק צורך אחד – להעריך את הקיפאון הזה, השניות האלה שאין כלום חוץ מאיתנו וגשם .... לחוות את הדקות האלה שוב ושוב ... מתי שהכל נגמר ומתחיל שוב ....
למילים אין משמעות, יש משמעות רק לגשם שאי שם בחוץ ולנצח שלנו הרגעי בו התמוססנו שנינו ....
מעבר לגבול... מעבר לגבול שלנו.... מעבר לגבול הנמשל ...
הכל רק מתחיל ......
לפני 17 שנים. 31 באוגוסט 2007 בשעה 13:27
