השטן הוא גם מלאך....

אנחנו תמיד מתחילים ללכת באיזו שהוא דרך, אבל מעטים מאיתנו יודעים מה היא מכינה לנו ....
תארו לעצמכם על מה יכולים לדבר זה שרק מתחיל את המסע וזו שהמסע שלה כמעט הגיע לסיום .....
- שלום, הגעת.... טוב אז תכנס ... לא קראתי לך אבל חכיתי הרבה.... את המעיל תתלה ליד האח, את המטה תשאיר ליד הדלת... אתה בלי מעיל ובלי מטה? לא חשוב ... שב תנוח ...
- מה זה המקום הזה? יש לו כל מיני שמות, כל אחד קורא לו אחרת, יש כאלה שקוראים לו משכן הדימדומים, או סתם משכן .... למה דימדומים? אממ.... כי חמים פה ונוח. אין כאן אור המסנוור ולא חיבוק עיוור של אפלה ... אפשר לשבת בשקט עם כוס יין ליד האח, לנוח מהדרך ... מה עוד צריך עובר אורח העייף? המון עברו כאן .... ילדים וזקינים, לוחמים ושמאנים... אני גם הייתי כאן כמה וכמה פעמיים .... כן פעם ... לפני הרבה זמן ... גם אני הגעתי לכאן צעירה .. בתחילת דרכי ...
- מי אני ? תרשה לי לספר לך מיתוס ... מיתוס על אדם שיכולתי להיות הוא ...
" הוא נולד מת. עולם לא רצה לקבל אותו. הוא נברא על ידיי המוות וידע את המחיר האמתי של החיים. בן החורג של החיים הוא ספג את החכמה של רעל ... אם כי ... היה בן גם של החיים וגם של המוות ... הם שזרו יחד את נשמתו. מוות יצר מוט קפוא של הסדר, וחיים הכניסו בו תוהו ובוהו, אנרגיית האש ...
הרבה התעניינו בן כמה הוא. הוא היה צאצא של הנצח, לא היה לו גיל. כבר בלידתו היה כל כך זקן. תשוקות? הוא איבד את כולן, היו לו המון שמות הוא שכח את כולם. הוא האדם ללא שם.
צאצא של חיים ומוות, כאוס וסדר, אש וקרח. הקללה שלו הייתה – שיגעון... אבל ... הוא לא היה משוגע בשם המקור! לא הוא לא היה.... פשוט הניגודים שבו השאירו עקבות על מוחו.... ומי באמת היה יכול לעמוד מול העול של נשמתו? זה משהו שקיבל בירושה ותמיד שלט בזה אבל ... לפעמים הכל היה יוצא תחת שליטה .. טלפת, רואה הכל – זה רק חלק קטן מהקללה שלו... מי יודע מה מסתתר שם בפינות החשוכות של הלב שלו? איזה סודות של חיים ומוות? לפעמים כמו מתיבת פנדורה היה יוצא איזה שהוא חזיון ... מחשבה.. נוסחה... לפתע הפנים המזדקנים של הבן שיחה או איזה שהוא חזון של סערה ....
לפעמים הוא בעצמו נגד הרצון שלו היה גורם לאנשים כאב וסבל. אבל אנשים עדיין נמשכו אליו, האנרגיית אש הלא יציבה וביטחון הקפוא ... היה נדמה שהם נתנו כוח לאחרים לחיות.
על הטוב ורע הוא היה משלם פי מאה, אם מישהו היה זורק לו כפפה היה יכול לשים הכל על שולחן. לאזעזל המפסיד! והיו כאלה שחשבו שהוא עצמו – שטן, היו גם כאלה שחשבו שהוא הבוראה העולם ... כל אחד מהם – צדק.
הוא נעמד על הקצה ההר הכי גבוהה ... פרש ידיים ... הרגיש את האבן הקרה מתחת לרגליו...אש הרותחת של גופו, הפורצת החוצה... דם הזורם בעורקים ומאכיל אותו.... רוח המכה בפנים ומהעניקה תחושה של ריחוף....
כל העולם היה מתחת לרגליו
מחכה לכיבוש .... "


המשך יבוא ...