לפני 16 שנים. 28 ביולי 2008 בשעה 22:03
דולק לו נר, מזבח של נשמתי
ולב נשרף מאש עיורת של הנר
הזמן זורם לו כאילו לידי ...
ורק הנצח הוא תמיד איתנו ...
אני עומדת לפניך על ברכיים
לא מעיזה להסתכל למעלה ...
אתן לך את גופי ונשמתי
ולא רוצה תגמול על זה ...אתה יודע ..
אני רכוש שלך, כלבה, זונה ...
ולפניך חשופה כמו הספר
ותעניק לי עוד כאב מתוק שלך
וקור של המתכת על צוואר ...
איפה שיש נר ולא בשביל תפילה
עור לולאה חזק יותר ... יותר
וריח מטורף שלך ... הוא משגע ...
אני ... לא נאבדת ... עוד איתך ....
ולא אשאל .... לא אגלה לך דמעות
ורק הבוקר הוא ייתן לי לתעורר ....
ומעיניי כבר תיעלם כל השאלה ...
שרשראות והקולר .. זה כל מה שאני צריכה