השטן הוא גם מלאך....

הוא לקח אותה כשהייתה ילדה הוא היה הרבה יותר מבוגר ממנה אבל זה לא מנע ממנו להתאהב בה כמו שלא התאהב לעולם היא מצידה גם התאהבה בו עם הזמן. הוא היה רווק הנצחי, היא הייתה פנויה אבל לא רצתה את אף אחד, אחרי כמה שנים של יחד היא פשוט פחדה לצאת אל העולם ולהתחיל הכל מחדש .... הוא מצידו הבין שהוא צריך לשחרר אותה אבל בפעם ראשונה בחייו לא היה מסוגל לעשות זאת... אולי מסיבה האגואיסטית של אהבה שלו אליה, אולי בגלל שהיה לו נוח איתה אף אחד לא ידע .... השפחות באו והלכו מול עיניה התחלפו לא מעט שפחות אבל היא, היא תמיד נשארה איתו לא מוכנה לוותר עליו לא מוכנה להמשיך קדימה ....
יום אחד הוא הבין לפתע שמיצה אותה עד הסוף ורק כוח ההרגל מחזיק ביניהם. למרות האהבה שלו אליה הוא עדיין היה מן מורה דרך עבור השפחות שלו, "רכבת" שלוקחת אותן מנקודת א' עד לנקודת ב' בחיים שלהן. והיא לא תהיה היוצאת מן הכלל למרות שידע שהיא מיוחדת עבורו ....
הם ישבנו לארוחת בוקר, זה היה הזמן היחיד שלהם יחד בכמה חודשים האחרונים, כמה שפחות חדשות שנכנסו הביתה, עסקים חדשים שלו שגזלו ממנו את עיקר הזמנו, והיא תמיד חשבה איך להיות איתו יותר זמן ותמיד מצא את הזמן הנכון להיות איתו
- היום אני משחרר אותך ....
הוא זרק את הפצצה בסוף הארוחה, בכי שלה הגיע מיד
- למה?
- את לא מרגישה שזה מיותר? אני מתכוון לזה שאנו יחד? אני לא נפגש איתך בלילות כבר כמה זמן, יש לי הרגשה שאת פשוט פוחדת ... .ואני מרגיש את האחריות על כך שהחזקתי אותך לידי יותר מידי זמן. הגיע זמנך לצאת אל העולם. להכיר אנשים חדשים לבנות לך חיים חדשים. איתי את לא יכולה לבנות כלום.
- אני לא יכולה ללכת... אין לי לאיפה ואין לי כסף ואין לי מקצוע... אין לי כלום בחיים האלה חוץ ממך....
- זה לא נכון. עכשיו את לא מכירה ולא יודעת ... תני לזה זמן ... שכרתי לך דירה לשנה, כל חודש שהינו יחד שמתי לך כסף בצד בחשבון שלך... ככה שהתחלה יש לך. את תלמדי ותחיה כי את עדיין ילדה ואני... כבר מזמן לא ילד. אני תמיד אהיה שם עבורך את יודעת את זה אנו לא מנתקים את הקשר, אני עושה את מה שהייתי צריך לעשות לפני הרבה מאוד זמן.
- אני אוהבת רק אותך, לבי שייך רק לך ואני מרגישה שבא לי למות עכשיו .... אל תעשי לי את זה בבקשה .... תן לנו עוד קצת זמן האש שהייתה פעם לא נכבתה היא עדיין קיימת .... לפחות בתוכי...
- אני יודע ... וזה לא קשור לאהבה אני עדיין אוהב אותך ובגלל שאני אוהב אותך חייב לשחרר אותך... היום בערב אני אסיר את הקולר ממך ואת תהיה חופשייה
- אבל אני לא רוצה!!!!!
- היום בערב.- הוא נישק אותה על המצח למרות שחיפשה את שפתיו ויצא ...
כל היום היא חשבה עם עצמה האם באמת אוהבת אותו כל כך או שפשוט התרגלה למצב ומפחדת משינוי?
זה נכון שהעולם נראה לה מפחיד עכשיו.. אבל.... היא ניסתה לדמיין את חיה בלעדיו... כאב חד בחזה כמעט הפיל אותה ... לא היא לא יכולה וגם לא רוצה לחיות בלעדיו... פעם לפני המון זמן היא מסרה לו את לבה וכבר לא יכולה לקחת אותו חזרה אליה .....לאט, לאט ההחלטה התגבשה לה בתוך הראש... החלטה מפחידה אבל לא מפחידה ליד הצורך לעזוב אותו ... שוב ושוב שקלה היטב את מה שהיה לה בראש וחיוך אולי עצוב אבל עדיין חיוך התפרס על פניה ....
הגיע ערב, היא סידרה את חדרה ואת עצמה לקחה גלימה שחורה ולבשה אותה על גופה הערום ויצא עם ראש מורם אל החדר שלו ... צביטה נוספת בלב למראה שלא הפריע לה כבר מזמן – הוא יושב על הכורסה הענקית שלו ושתי שפחות לידו אחת בתוך הרגליים עושה לו עיסוי היומי שלו והשנייה יושבת על הידית והוא בעצלנות כמעט משחק עם גופה הצעיר ...
- ערב טוב אדוני,- היא בכוונה התעלמה משתי החברות שלה.- הגעתי להחלטה ....
- מקשיב.
- אני יכולה לדבר איתך בארבע עיניים?
- כמובן, - סימן קצר ושתי הבנות נעלמו
- פעם לפני כמעט 5 שנים מסרתי לך את עצמי והתמסרתי לך לחלוטין אהבתי אותך ללא תנאי וגם היום אני עדיין אוהבת אותך .... יהיה לי קשה לעזוב אותך, אבל... – היא שתקה לרגע בפעם האחרונה בודקת עם עצמה האם זה באמת מה שהיא רוצה .... – אף פעם לא בקשתי ממך דבר
- נכון, - הרגשה של אי נוחות התחילה לצרוב לו בלב
- היום יש לי בקשה הראשונה ואחרונה ... אני יודעת שיש לך חדר אחורי ... אני לא אמורה לדעת על קיומו אבל אני יודעת .... החדר הזה .... תמיד פחדתי ממנו ... והיום אני רוצה להצטרף לבנות בחדר הזה .... אבל ........ לא כמו כולן ... במשך חמש שנים הייתי אחת מי... .לא רוצה יותר ... ראיתי שאתה שומר שם את הראשים של הבנות שלא רצתו ללכת כמוני והעדיפו מוות על פני הפרידה ממך ... אני גם בוחרת למות אני לא יכולה לחיות בלעדיך ולא זה לא ניסיון להישאר איתך עוד זמן... מה שאני מבקשת זה שתשמור את לבי כי הוא שייך לך מזמן ואני לא יכולה לקחת אותו חזרה ....
שקט כבד.... מבטו העצוב .. דמעות שלה.... הזמן עצר מללכת כאן בחדר הזה ... הוא הרים את ראשו הכבד דמעות זלגו חופשי על לחיו הוא קם וחיבק אותה חזק, חזק והיא נתנה לעצמה להשתחרר בבכי שנצבר כל היום.... לא היה לו צורך לשאול אותה האם היא בטוחה, הוא כבר הכיר את המבט הזה, היא תהיה החמישית שיש לה את המבט הזה – הטעות החמישית שלו בחייו הארוכים ...
- את רוצה שאקח את לבך?
- הוא שלך מזמן אז כן אני רוצה..... – ההבנה שזה אמתי יכה בה בכוח והיא זזה ממנו לרגע ....
- את מתחרטת?
- לא.
- הבנתי... מתי את רוצה.....?
- היום. אמרת לי לעזוב את ביתך עד הלילה ...
- נכון...
- היום אדוני לפני שהחולשה שלי תשתלט עליי
- אני חייב לשאול אותך .... את בטוחה?
- כן
- זה יכאב לך מאוד ... לא כאב טוב.. כאב אכזרי ... ללא רחמים... עד המוות...
- אני מוכנה ... – קולה רעד, היא מסרה לו נייר בו כתבה שהולכת מהחיים מרצונה החופשי ואף אחד לא אחרי לזה חוץ ממנה. בידה היה עוד מכתב אבל סגור ... – זה בשבילך אחרי שאני "אלך" תפתח אותו...
- כמובן .. אני אעשה את זה ... עכשיו לכי למרתף את יודעת לאיפה ללכת ...
- יודעת....
כמו בחלום ירדה במדרגות עד הדלת האסורה, המפתח היה שם תמיד אבל אף אחת לא נכנסה לשם אף פעם כי זה היה אסור וזה היה מספיק לרוב הבנות כאן, כנראה שגרים בבית יותר מידי זמן אז גם האיסור על מה שהוא לא עובד כבר...
היא הסירה מעצמה את הגלימה נשארת ערומה עם קולר בלבד, הקור ליטף את עורה העדין וחיבוק חם מאחור של אדונה החזירה אתה למציאות.....
הנשיקה של פעם בשקט מוחלט, הוא קשר לה את הידיים שלה בשרשראות שהשתלשלו מלמעלה...
- אין לך מילת ביטחון היום ...
- אני יודעת
- אני אוהב אותך ילדה
- אני אוהבת אותך אדון שלי ...
הוא לקח את האחד השוטים מהקיר והתחיל להצליף בה ... בהתחלה לאט ... ואחרי כמה זמן ההצלפות התחזקו ... היא הרגישה את הספייס מתקרב אליה בצעדי ענק ... אולי בגלל שרצתה אותו כל כך .... אולי בגלל שהתגעגעה לזה כל כך .... הכל כבר היה מעורפל מול עיניה .... הוא ניגש אליה, מלטף אותה ונושק בעדינות בודק האם היא כבר שם בארץ הפנטזיות הפרטית שלה .... לקח סכין גדולה והכניס אותה בעדינות לתוך הכוס שלה פותח אותו חותך את הקיר שבין הכוס לחור של הישבן .. הרגיש את הזרם החם של הדם שזרם כמו מים ... הסתכל על פניה השלוות היא אפילו לא הרגישה איך החיים דולפים ממנה לאט אבל בטוח ... סערת רגשות המשתוללת במוחו הגיע לנקודה בה הוא לא ידע האם עושה את הדבר הנכון, לפתע רצה להזיק עזרה ולהחזיר אותה, למרות שהבין שהפצע שלה קטלני ואין להחזיר את הדברים לאחור, דמעות התערבבו עם הדם כשניסה לנגב את הפנים שלו הסתכל על הדיו המלאות בדם ושיחרר צרחה של כאב לתוך הריקנות של המרתף ... וכאילו בשביל לחזק אותו בפעם האחרונה היא פקחה את עיניה המעורפלות במסך המוות המתקרב ולחשה לו את המילים של אהבתה הנצחית ....
הגיגית ששם מתחתיה התמלאה כמעט עד הסוף ... נשימה שלה נלחשה והייתה כמעט בלתי מורגשת עם נשיקה האחרונה הוא לקח את הנשימה האחרונה שלה ... הוריד אותה בעדינות ולקח אל האמבטיה הענקית מלאה במים חמים ... שטף אותה .... מנסה לא לחשוב על מה שהולך לעשות עכשיו ....

מאותו יום הוא דרש מכל השפחות שלו לחתום על הסכם שהקשר שלהם יהיה לא יותר מחצי שנה ...
מידי פעם הוא ירד למטה למרתף ... לדבר איתה ... אבל לא היו שם העיניים שלה כמו שהיו לבנות אחרות וגם לא הייתה דמות שלה ... בצנצנת גדולה צף לב ... הלב שלא רצה לחזור אל נשמתה ....