הסיפור שאינו נגמר

הָיֹה הָיָה פעם, בארץ רחוקה, מלך חכם וטוב. המלך שלט בממלכתו בתבונה, והממלכה החזירה לו אהבה ושגשגה. לא היה מי שלא העריץ את מלכו. כמו דמות של אב מחנך, שדורש הרבה ונותן עוד יותר בתמורה. אך עברו השנים והמלך מצא שענייני הממלכה אינם מספקים אותו. הוא התהלך בארמונו משועמם. קופת האוצר הייתה מלאה, והאנשים היו שמחים, ורק לו אין מנוח. הוא רצה יותר. הוא היה צריך אתגר. אז כאשר מת המלך בממלכה השכנה, ובנו עלה לשלטון, הודיע המלך לממלכתו כי הם יוצאים למלחמה באמתלה של סכנה למולדת. העם היה מופתע. יחסי השכנות בין המדינות מעולם היה טובים והם לא חשו בשום סכנה. אבל הם העריצו את מלכם ולא העזו להטיל ספק בחוכמתו. וכך יצא המלך למלחמה ארוכה בממלכה השכנה. וכשתמה המלחמה לאחר מספר שנים, היה שם המלך הנבון כדי לעזור לבנות שוב את ממלכתו. הוא דאג לטפל בפצועים, להעניק תמיכה במשפחות, ולהלל את גיבורי העם שנפלו בקרב. והעם אהב את מלכו והודה לו. אך בשכוח הקרבות, וכאשר ממלכתו חזרה לפרוח, חזר המלך להתהלך בלילות. היתה עוד עבודה רבה, והרי מלאכת השליטה אף פעם לא נגמרת, אבל נפשו לא ידעה מנוח. היה לו חסר דבר מה. ובלי משים לב, פניו כבר היו לעבר המלחמה הבאה. כך עברו השנים והמלך הטוב כפה על ממלכתו עוד ועוד מלחמות. רובן ללא מטרה. ותמיד לאחר מלחמה קשה עצר המלך וחיבק את עמו. הרעיף עליו אהבה והם העריצו אותו בתמורה. עד שקרב אחד היה יותר מדי. האבדות היו קשות מדי. המלך ידע שהפעם הגזים. והוא היה מלך טוב, שאהב את עמו. אז גמלה ההחלטה בליבו שיותר לא תהיה עוד מלחמה. אך החלטה זו מיררה את חייו. הוא התהלך ברחבי טירתו כועס ועצבני. השינה בורחת ממנו שוב ושוב. הוא רצה לאהוב את עמו אך נטר להם טינה. בגלל חולשתם הוא לא יכול להגשים את שאיפותיו. להוכיח את עצמו. כך חיי במשך שנה, כמעט ללא שינה, ללא מרגוע. וכאשר המלך אינו בטוב כך גם הממלכה. והממלכה כבר לא שגשגה. כאשר נראה שהמצב כבר כמעט בלתי נסבל, הציע למלך אחד מיועציו הקרובים שילך לבקש את עצתו של הכהן החכם. אולי לאלים תהיה תשובה כיצד להרגיע את נפשו של המלך, כיצד להחזיר לו את שנתו ושלוותו. והמלך, כבר אובד עצות, הסכים להקשיב ליועצו, ויצא את דרכו לכיוון המקדש של הכהן החכם בראש ההר. הכהן קיבל את פני המלך בברכה, ושמח בו על שהגיע. הוא השקיף על מעשיו של המלך בשנים האחרונות והיה עצוב על הידרדרותו של המלך הטוב. הוא בכה על כל מלחמה, יודע שהמחיר שלה קשה מנשוא. לכן הרגיע הכהן את המלך, מבטיח שהוא עוד יימצא נחמה, והורה לו לצאת לצייד ביער הסבוך שבמרגלות ההר. "נשמתך רעבה לקורבן, היא דורשת תשלום על כל ההקרבה שלך. לא תמצא מרגוע בלעדיו, והאלים אוהבים ומעריכים אותך, ולכן הם יעניקו זאת לך." המלך לא הבין את כוונתו של הכהן, אך עשה כדבריו, וביום למחרת יצא לצוד ביער. ובעודו מתהלך ביער, מחפש לו קורבן, ראה איילה יפיפייה לוגמת ממי הנהר. הוא הסתכל עליה והרים את קשתו לעברה, מרגיש את עורו סומר מהתרגשות מעצם המחשבה על תפיסתה. אך ברגע שדרך את קשתו, הרימה האיילה את ראשה, ופתחה בריצה. והמלך בעקבותיה, נחוש להשיגה. האיילה המבוהלת כבר הייתה מורגלת בבריחה, וכבכל הפעמים הקודמות, פנתה לאלים בתחינה שיעזרו לה, שיחוסו על חייה. וכאשר הגיעה לנקודה בה סבך היער כבר לא אפשר לה להמשיך בבריחה, הרגישה איך גופה משתנה, והיא לובשת דמות אישה. המלך השתומם מהמראה הקסום, ולפני שהספיק להגיב כבר טיפסה האישה לראש העץ. רחוק מהישג ידו. המלך לא הסכים לוותר, הוא לא יכול היה. במוחו כבר חשב כיצד תהיה שלו, כיצד תתמסר לו. כיצד יכאיב לה וישבור אותה והיא תתחנן לעוד. כיצד יגרום לה לאהוב אותו יותר מאת עצמה. הוא התיישב ליד העץ וכשראשו מלא מחשבות, נרדם. כשהתעורר היה כבר לילה, והוא היה רענן יותר משהיה שנים. כמה זמן לא יישן שינה כה טובה. פתאום הרים את מבטו מודאג שמא איבד את האיילה הקסומה. אך היא עוד הייתה שם. מביטה בו בחשש. "אני שמח לראות שאת עוד פה" אמר לה בחיוך. והיא לא ענתה. רק פניה נראו עייפות, ונראה שהגיעה לאיזו החלטה. היא הרימה מבטה לשמיים והוא ראה אותה פותחת בתפילה. היא הודתה לאלים על שעזרו לה, שהצילו את חייה כל כך הרבה פעמיים. אבל הוסיפה בשקט שהיא עייפה. שאמנם תוכל לברוח מזה אבל אין בה את הכוח לברוח גם מהבא. והמלך נראה טוב וחכם. והיא כל כך עייפה. היא ירדה בקפיצה מהעץ, וירדה על ברכיה לפני המלך. "רחם על חיי בבקשה, ואהיה שלך". וכך קרה. המלך ריחם על חייה והיא הייתה שלו. הוא הפיל אותה ואז הרים אותה בדאגה, הוא שבר אותה ובנה מחדש. והיא התמסרה. הוא כתש אותה, והרעיף אהבה. והיא נתנה לו את כולה, בדיוק כפי שהבטיחה. עד שלא נשאר עוד זכר לאיילה. עד שכמעט ולא נשאר עוד זכר לאישה. ולבסוף כשכבר לא היה מה לשבור, שלא נותר דבר, הוא הניח אותה על מיטתה, נותן לה את המנוחה שכה השתוקקה לה, והלך לצוד לו איילה חדשה. והעם היה מאושר ממלכו, והמלך אהב את העם. יותר לא יפגע בעמו לעולם.