התלבטתי הרבה על שם לקטע הזה. הוא נכתב אחרי הרבה שיחות עם בעלי על פתיחת הנישואין. ואולי זה סוג של מכתב תודה. זה כתוב מנקודת המבט שלי אבל אני חושבת שיכול לעבוד גם לצד השני.
בין שטן למלאך עומדת אישה,
היא מביטה לצדדים, כולה אבודה.
"חזרי לכאן" , המלאך קורא לה. "חזרי לחיק החברה. מה היה לך רע? חזרי לדאוג לקריירה, למשפחה. חזרי להיות טובה".
"אל תכנעי: , צועק השטן. "את יודעת מה את רוצה. דאגת עד עכשיו רק להם, עכשיו תדאגי לעצמך, עכשיו תהיי חופשיה."
"תבחרי", הם צועקים לה, והיא בבהלה. לא רוצה להיות באף צד של המשוואה.
בין שטן למלאך עומדת אישה, ומולה ניצבת מראה
ובמראה בבואה של אישה אבודה, שמסתכלת לצדדים רק לא להביט בעצמה.
היא שונאת כל בחירה. לא רוצה להיות כלואה, אבל גם לא לאבד את כל שאהבה.
ובעיקר, היא עייפה מלכעוס על עצמה.
בין שטן למלאך עומדת אישה, מולה מראה, ומעליה אשליה
אידיאל של שלמות, של כל מה שמצופה מאישה.
האמהית, הטובה, היפה והחכמה. המסורה, והדואגת, המינית והחופשיה.
והאשליה רובצת עליה, על נשמתה.
בין שטן למלאך עומדת אישה, מולה מראה, מעליה אשליה, ומאחוריה אתה.
ואתה מניח את ידך בעדינות על כתיפה.
"קומי, הפסיקי, את טועה. את לא אבודה. רק נסחי מחדש את התמונה."
והמגע על כתיפה מרגיע אותה. היא נזכרת שהיא לא לבדה.
בין שטן למלאך עומדת אישה, מולה מראה, מעליה אשליה ומאחוריה אתה. והיא פתאום מחייכת לך.
עוצמת עיניים חזק ומציירת מציאות חדשה.
על הדרך המפותלת עומדת אישה, ואליה קשורים בחוטים עדינים כל האנשים סביבה.
והיא מבינה, שכל צעד שלה ימשוך אותם איתה, לפעמים לטוב לפעמים לרע.
כל צעד הוא בחירה, ויש לו מחיר, אז היא תתקדם לאט, בבטחה. סומכת על עצמה ועל כל מי שלצידה.
ופעם תעצור כדי לאפשר לאחרים להתקדם מולה, ופעם תרוץ קדימה כדי להרגיש את עצמה.
היא רואה את הדרך, ואין לה מושג לאן היא מובילה. אבל זה לא חשוב. כי היא לא לבדה ולכן גם לא אבודה.
