אני לא משקרת לך. הבטחתי כבר מההתחלה. תמיד אומר לך את האמת. רק שהאמת היא מורכבת כל כך. אז אני אומרת שהכל טוב. שאני שלמה ושמחה. והכל אמת לאמיתה. אבל יש עוד אמיתות, מקבילות. אמיתות של בלבול וסימני שאלה.
אני לא משקרת לך. אני מתכוונת לכל מילה. רק שהמילים לפעמים כל כך חסרות, ואני יכולה לצייר איתן מציאויות שונות. ואני אלופה במילים, מתמרנת אותן כדי לצייר תמונות נעימות, או דרמות גדולות. אז אני לא משקרת אף פעם, אבל המילים פשוט לא מספיקות.
אני לא משקרת לך. אבל לפעמים אתה שואל שאלות שאין לי להן תשובה. ואם אני חייבת לענות, אז אני אענה משפטים שבורים. חצאי אמיתות. לא בכוונה. אני לא משקרת לך.
אני לא משקרת לך, אבל לפעמים אתה מבקש שאודה בדברים שלא אמרתי לעצמי. אתה רוצה שאסתכל לך בעיניים ואגלה לך סודות ששמרתי עמוק בפנים. אתה רוצה שאחשוף את עצמי, את כל הרע, והמוגלה. ואני לא יכולה. אולי לאחרים, אבל לא לך. מולך אני רוצה להישאר זכה וטהורה. כמו ענן לבן בסערה.
אני לא משקרת לך, אבל כבר שנים אני משקרת לעצמי.
אולי בזכותך אחזור להיות כנה.
