לפני 4 שנים. 6 באוגוסט 2020 בשעה 7:56
כשהבן שלי חזר בוכה מהגן, אחרי מריבה עם חבר קרוב, אמרתי לו שלא צריך להתרגש מכל דבר,
והוא עם תמימות של בן 6, שאל אותי מה זה להתרגש. הסברתי לו שזה כשאנחנו מרגישים רגשות, פחד, או כעס, או שמחה. ותוך כדי שאני משלימה את המשפט כבר עלתה בי תחושה נוראה. למה שלא יתרגש? למה שיבלע את כל הרגש? למה שלא יחזור הביתה עצוב ובוכה לחיבוק? כל החיים אמרו לי לא להתרגש. אני מעולה בזה. והכל שמור בבטן מחכה להתפוצץ. תמיד הסבירו לי שזו לא סיבה לעשות מהומה, עצם העובדה שאני מרגישה.
ואז הוא ענה, הילד הקטן והמושלם, "אמא זה נכון שיש בבטן מערבולת של רגשות? ככה אמרו בגן." ואני עניתי לו, כמעט עם דמעה (כי בכל זאת, חשוב לא להתרגש), שכן, היא שמה, ולפעמים צריך להוציא אותה. בשביל זה יש חיבוק של אמא.
אז אולי בכל זאת למדתי משהו ממך.. אבל לא צריך להתרגש..
