כשהוא אמר שאני שקרנית כעסתי נורא. הרי שקר זה לספר דבר שהוא לא אמת, ואת זה אני לא עושה. בעיקר כי כשאני משקרת אני לא יפה. רואים לי ישר את השקר על הפנים. הגבות מתקרבות, האף מתכווץ והלחיים מאדימים. אז אני לא משקרת. אני מספרת רק אמיתות. זו לא אשמתי שהאמת כל כך גמישה.
אז אולי אני רק קצת מעצבת ומסדרת אותה, רק דואגת שתמיד תהיה יפה ומזמינה. כמו סלסלת תותים בשוק. כזאת שכל תות בה נראה כמו פלא הבריאה. ונכון שבתחתית הסלסלה כולם רקובים, אבל זה לא העניין. זה הכל שאלה של הצגה. אז גם אני מסדרת אמיתות בסלסלה.
או כמו שולט בכלוב, שמפרק לו להנאתו נשלטות ומרכיב בחזרה. ככה גם אני מפרקת את המציאות לאמיתות ואז מרכיבה. והאמת שלי כמו נשלטת טובה, הולכת עם ראש מורם, כל כך יפה. ורק אם יחפשו עמוק בפנים, פתאום יגלו איך היא כולה שברים שמוחזקים בקושי יחד עם כמה חבלים. ואני כמו שולטת מנוסה, משחררת את האמת שלי חזרה לעולם ומביטה בה בגאווה, עבודת אומנות של ממש, כל כך יפה ונעימה.
אני לא משקרת, אני רק מעצבת את המציאות, מנעימה אותה. מגישה אמת שהיא הרבה יותר יפה. והרי אמיתות מעוצבות זה המוצר הכי נמכר. זה מה שכולם מחפשים. זו לא אשמתי שהאמת נסחרת כמו סחורה. אני רק מקשיבה לשוק ועונה על הדרישה.
באמת שאני לא משקרת, אף פעם, וזו האמת לאמיתה. הרי אני לא רוצה שיחשבו שאני לא יפה.
