הלכתי לקרוא את הפרק על השועל בנסיך הקטן. הוא מסביר שם אילוף זה לקשור קשרים. שככה אתה הופך משהו, מעוד אחד מתוך מאה אלף, לאחד שלך, מסומן ונבחר. לא זכרתי את זה, וזה מקסים. אבל הראש שלי רץ ישר לכיוונים שונים, מחפש את האבל. כי כולי אבל. אבל אי אפשר, אבל לא כדאי, אבל מה יקרה אם.. וזה אומר שכל פעם שתנסה להדק את הקשר שלי אליך אקפוץ טיפה אחורה, כמעט בלי משים, רק כדי להשאיר מספיק מקום לאבל. כי אם לאלף זה לקשור קשרים, אז יש בו מין הנצחיות, ומין היציבות, ומין החיבור שאומר שכל צעד שעושים בדרך הוא טבוע בבשר, וכבר אי אפשר לחזור לאותו מקום חזרה. וזה מפחיד בעלים. לא כי אני לא רוצה. זה מפחיד כי לפעמים אני חושבת שאין דבר שאני רוצה יותר בחיים. ההשתוקקות הזאת מפחידה אותי בעלים. כמו גם הפחד שהאני אליו אתה רוצה לקשור את החבלים שלך לא יהיה מספיק טוב לך. שאני חייבת בכל נשימה לעצב את עצמי בשבילך. מה שנכון, אבל כנראה לא ככה. בלי הצעד אחורה לכל אבל. פשוט כי אי אפשר. אי אפשר לקשור צמוד את מי שהולך צעד אחורה מכל קרבה. אי אפשר לחבר בחבל רק את האני שהיא כאילו, רק את הדמות שיצרתי בשבילך. כלומר אפשר, רק שאז האני האמיתית תחליק לה בשקט בין הקשרים, כי כלום לא מחזיק אותה. אתה מחזיק רק אידאה בעננים.
כל זה כדי לומר שאני מבינה. אין ברירה, אצטרך להילחם בי, ובאבל, ובכל מה שעוצר אותי כדי שאוכל להיות ראויה לאילוף שלך.
אז אני מנסה. אני שוכבת במיטה עם הראש עליך ומספרת לך בלחישה עליי מפנטזת על הברמן בפאב. איך הוא מזיין אותי אחרי שהרשת לו. ואני מקשיבה לך אומר לי שאני זונה, שאם הייתי יכולה הייתי נותנת לכל גבר לזיין אותי. ואני כולי מתכווצת. לא מההשפלה, אלא מהבושה. ובעיקר מהפחד שתדע שזה נכון. אבל אתה גם מסביר רגע אחרי שזה בסדר. כי אולי אני זונה אבל אני הזונה שלך. וכל הזמן הזה היד שלי בין הרגליים, כמו שדרשת. ואני נוזלת לך על הירך, ונאנחת בין לחישה ללחישה. וכל הזמן הזה הראש שלי במלחמת חומרה נגד האבל, ונגד הפחד מה יקרה אם תדע. וכל הזמן הזה הלב שלי, והגוף שלי, מתקרבים קצת יותר אליך, ואני מרגישה עוד חבל שנכרך לי סביב החזה ומחבר אותי אליך. הוא כבר יודע, והוא עדין נמצא. והם עובדים החבלים שלך. הם כמו כוח ריפוי של ספקות. הרי לאילוף אין רציונל, ככה אתה אמרת. כל הרציונל מאחורי זה זה הצורך להיות שלך, והדרישה למלא את הרצון שלך. ואתה רוצה שאהיה אני, ואתה מאלף אותי כדי להוציא החוצה את החלקים שאתה צריך בי. והחבלים שלך כבר כרוכים חזק סביבי. אז כשאתה מעלה אותי עליך, מושיב אותי עם הזין שלך בתוך התחת שלי ומבקש ממני להראות לך שהתקדמתי באילוף בשבילך. אז כבר קצת קל יותר להילחם באבלים כשכולי נוזלת איתך, וכשחבלי האילוף מלופפים סביב המוח, ובעיקר הדגדגן. ואני מזיינת את עצמי בתחת, כמו הזונה שידעת שאני, כמו מה שלא רציתי שאף אחד לעולם ידע. ואני מאושרת, וחופשיה, ואני גומרת שוב ושוב ממך. למרות שאי אפשר. למרות שאסור שידעו, אבל בגלל שאתה כבר יודע ושאפשר רק איתך. בגלל שאני שלך.