הלכתי אחריו (בחצי ריצה) כשהוא עם מבט חדור מטרה. רק כשהגענו לפתח חנות הסקס הבנתי למה הוא שוב מרוצה מעצמו. אז נכנסנו לחנות, הוא בצעד בוטח כאילו זה הכי טבעי בעולם, ואני עם פנים אדומות מקווה להיבלע באדמה. הוא חיפש לי פלאג חדש, ואני מצאתי את עצמי אפילו משתפת פעולה, מנהלת דיון על גדלים, ומפתחים. עד שפתאום המוכרת המקסימה שניסת לעזור שאלה כדרך אגב אם אולי יתאים פלאג עם זנב. ואני קצת בהלם מהרעיון הפנתי אליה מבט מבולבל ומבוהל. הרי זה כל כך בחוץ, ובולט, וסימבולי. מה פתאום! רק שחלק בתוכי, שנראה לי שמתחיל לתפוס את מקומו יותר ויותר כל יום שאני עם הבעלים, צעק בהתרגשות, כן! פלאג עם זנב! הרי זה כל כך בחוץ, ובולט וסימבולי! זה מושלם. טרנספורמציה סופית מאישה לכלבה, והצהרת בעלות לעולם. אבל כל שאר האני צעק הרבה יותר חזק, אבל! אבל כולם יראו, אבל מה יחשבו, אבל אסור שידעו. הרי מה זה אומר עלי שאני רוצה לי פלאג עם זנב??
אז הוא חיפש בתוך ארגז מלא פלאגים יפיפיים את הזנב המושלם, וכל מה שהגוף שלי שידר היה בהלה. ולא שזו היתה הצגה. באמת הייתי מבוהלת מהרעיון. פשוט אולי רק הגדלתי אותה קצת יותר, רק טיפה. רק מספיק שתכסה את החלק הזה שקופץ בהתלהבות כמו ילדה קטנה. שרוצה להתחנן לבעלים שלו, בבקשה בבקשה, תדרוש שאשים בשבילך פלאג עם זנב.
בסוף הוא החליט שלבינתיים נסתפק בפלאג רגיל ואני חייכתי בהקלה. וככה מצאתי את עצמי מפנה את הגב למגירה הקסומה ויוצאת החוצה מהחנות אחרי הבעלים עם תחושת פספוס עצומה.
כנראה אני עוד לא ראויה לפלאג עם ז נב.