הבעלים הודיע לי שהוא זיהה את הבעיה האסטרטגית שיש לי בלהפוך להיות כלבה יותר טובה. ובאסטרטגית הוא מתכוון להבדיל מטקטית, כי כנראה שבתור כלבה טקטית אני טובה. ואל תשאלו אותי מה ההבדל. אין לי מושג. זה כמו שהוא מסביר לי שאני עושה טעות קטגוריאלית ואני רק מהנהנת עם עיניים גדולות ומסכימה, בזמן שבראש אני חושבת שאני ממש מקווה שאם אי פעם יגלה שאין לי מושג על מה לעזאזל הוא מדבר לפחות הוא ישאיר אותי כי הוא חושב שאני יפה. או כי אני מוצצת טוב. אחד מהשניים. בכל אופן, יש בעיה אסטרטגית שזוהתה. זה שיקול הדעת שלך שצריך לעקור מהשורש הוא אמר.
ואני, ישר חשבתי שהוא טועה, ואי אפשר. ושאם יחשוב על זה לעומק הוא יבין שהוא לא רוצה כלבה בלי שיקול דעת. הרי שיקול דעת הוא בסיס לפרשנות טובה. ואין דבר שאני אוהבת יותר מפרשנות. אנשים נוטים לחשוב שאם משהו נאמר, או נכתב אז יש בו איזו אמת ברורה. שמילים שחקוקות באבן הן.. טוב, בדיוק זה. חקוקות באבן. אבל זו שטות גמורה. הרי בין כל מילה שנכתבת יש עוד עשרים שלא נאמרו, ויש הרים של מחשבה. ואני לא רוצה סתם לציית. אני רוצה להיות הכי טובה. להבין מה הוא אמר, ולמה התכוון, ומה לא נאמר והיה צריך להאמר, ומה נכון לבעלים של כלבה. זה כמו שהוא דורש שאדווח כל פעם שאני רטובה. אז אני מבינה ומבצעת. רק תוך כדי אני חושבת שאולי לא צריך לדווח אחרי שאני מדברת איתו, כי זה מובן מאליו שאני רטובה. ואולי לא כדאי באמצע היום כי אולי הוא בדיוק בפגישה חשובה ואני סתם שוב מפריעה. והייתם יכולים לחשוב שזו פרשנות שגויה. בטח אחרי שהוא כעס עליי שלא דיווחתי וכשהסברתי שלא רציתי להפריע הוא אמר שהוא מצפה שאדווח בכל רגע, והוא יקרא כשיהיה לו פנאי. וגם אז כמובן צייתתי. אני כלבה טובה. אבל הראש החרדתי שלי ישר הלך לתהות מה הפרשנות הנכונה. אז פירשתי את זה שהכוונה להיום. ומחר, מחר לך תדע. אולי הוא באמצע פגישה חשובה. וזה היופי בפרשנות. אין פרשנות לא נכונה.
אז אי אפשר לקחת ממני את שיקול הדעת. הרי אז מה ישאר לי? וממני? סתם חפץ של הבעלים שלה. מי שאין לה אחריות או שליטה על המעשים שלה. מי שפועלת בעיניים עצומות כי היא יודעת שכל מה שהיא, וכל מה שהיא צריכה, זה פשוט לציית לבעלים שלה. סתם איזו.. כלבה.
אהה. אולי אני מבינה. אז בעצם הפעולה הנכונה היתה לא לכתוב על זה פוסט ארוך של פרשנות והסברים לבעיה. אולי כל מה שהייתי צריכה זה לענות כן בעלים, ותודה בעלים שאתה מתקן את הכלבה שלך, ולחזור למציצה.
אולי. אני צריכה עוד לחשוב על זה קצת. הרי אני לא רוצה להיות פזיזה
