בהצלחה היום בכנס בעלים, כתבתי לו. והרגשתי שאני הנשלטת הטובה בעולם. באמת שהוא זכה בי. ונכון שלפני זה היו כמה וכמה הודעות של תחינה, ובבקשה, והתפרסות. ואולי גם קצת קללות, רובן בלב. אבל הם לא עזרו.
הכל התחיל אתמול בערב. ידעתי שאענש, הרי סדקתי את השליטה. ואולי יותר מזה. הייתי צריכה שיעניש אותי. וכשהוא קשר לי את הרגליים לשולחן, ואת הידיים מאחורי הגב ברתמה שמחוברת לקולר, הכנתי את עצמי לעונש. רק שאז הוא לחש לי באוזן שכאב זה לא עונש. הכאב הוא מתנה. את הרי נהנת ממנו, הוא טען. והרטיבות הגואה בין הרגליים שלי קצת הקשתה עליי להתווכח. אז רק חרקתי שיניים בשקט. בעצם, גם לא, כי הוא קשר לי לפה גאג מגומי כדי לא להפריע לשכנים.
ובאמת הייתי טובה, וספגתי את הכאב ממנו, ורק קצת עלו לי מחשבות איך אני מקפצת, עם השולחן שאני קשורה אליו, לתוך הרחוב רק כדי לברוח מהמכה הבאה. והייתי מוכנה שימשיך כל הלילה. רק שיפסיק עם המשחק המרושע של לקרב אותי כל פעם לקצה ולעצור. וכשהוא שחרר אותי סוף סוף, במקום לחשוב על הכאב, או על הסיטואציה, כל מה שהיה לי להגיד זה בבקשה בעלים. בבקשה אני יכולה לגמור? אבל הוא לא הרשה. ולא רק שהוא לא הרשה, הוא גרר אותי למיטה, וזיין אותי חזק כמו שאני כל כך צריכה. רק תוך כדי הוא לחש לי באוזן, אל תשכחי, אסור לך לגמור כלבה. וכשהאגן שלי זז בלי שליטה כדי לקרב אותו אליי ולקרב את הגמירה שהייתי כל כך צריכה, אז הוא נעצר ואמר לי לא לזוז. הלילה את לא כאן בשבילך. את רק חור להנאתי. וגם ככה את רק מחמירה לעצמך את המצב. את הרי יודעת שאסור לך לגמור. אז שכבתי על הבטן, והוא מעליי, ובתוכי. וחשבתי שלעזאזל, אני לא מבינה למה למדתי לגמור בפקודה. ובעטתי עם הרגליים במיטה והחזקתי חזק את הסדינים של המיטה, אבל הייתי טובה. לא גמרתי. ובסוף, כשהוא לקח אותי לתוך החיבוק שלו, וליטף לי את הראש, הוא לחש לי בשקט, זה בסדר. תבכי כלבה. וכל התסכול, וההתרגשות, והאהבה והתשוקה הסתובבו בתוכי כמו הוריקן ופרצו ברגע אחד החוצה. ובכיתי לתוך הכתף שלו, והרגשתי שהגיע לי את העונש ועכשיו אני יותר טובה. רק שהוא לא חשב ככה. את עדין לא תגמרי היום כלבה הוא הודיע לפרצוף הרטוב שלי שקבור בתוך הכתף החמה. והלכתי לישון למרגלותיו, כולי בוערת וצריכה, ועטופה בידיעה שאני שלו. סאבית גמורה. וקמתי בבוקר באותה הרגשה. כולי מעקצצת, ונוטפת וכל כך צריכה. וכולי שלו.
אז התחננתי כל הבוקר שירשה לי את ההקלה שבגמירה. והוא התעלם באלגנטיות מכל בקשות התחינה, ורק דרש, כמו מי שעושה מחקר עומק, שאתאר לו בדיוק מה, ואיך, וכמה אני מרגישה.
אבל אני כלבה לתפארת, וסאבית נפלאה. ונכון שכל חצי שעה אני מבקשת שוב, ומפצירה, ומתחננת, ומשחדת, ומאיימת, ומפעילה את כל המניפולציה שקיימת בי משנים של היותי אישה. אבל בכל זאת, אמרתי לו בהצלחה היום בכנס בעלים. אני באמת חושבת שהוא זכה.
