אוי לא, עוד בלוג משעמם

במסגרת הדכאון העמוק שתקף אותי על הצנזורה הפוליטית הקשה שהוטלה, כנראה, על עבודתי, החלטתי לבדוק את עצמי. היתכן שהחומר שלי באמת לא מספיק טוב לרף הגבוה שהוצב במדור השירה? אחרי עיון בנושא ובדיקה מעמיקה, אני יכול לחזור אליכם עם תשובה מוסמכת: לא רק שהרף אינו בלתי אפשרי, אלא שתנוח דעתכם - כל אחד שאין לו בעייה מוסרית קשה עם זה (לי יש) יכול תוך 5 דקות לכתוב משהו שגם אם לא יתקבל למגזין, יראה כאילו הוא הגיע משם.
נו, למה אתם מחכים? התהילה היא פה מעבר לפינה.


החומרים הדרושים
עיתון יומי
5 דקות פנויות

מאחר שמדובר בשירה אין שום צורך במילון חריזה, ומאחר שמדובר במגזין שלנו, הרי שאין גם צורך בשום כשרון מיוחד.


ניגש למלאכה: צריך רק להציץ בתקציר השירים בדף הראשי של המדור כדי לראות שמי שמחליט דברים כאלה, החליט כנראה שקשר הגיוני בין השורות רק מוריד מערכו הספרותי של השיר. עם זאת, בתוך כל שורה צריך להיות קשר בין המלים, כי חייבת להיות איזושהי מראית עין כלשהי של סדר (ההבדל בין להשתין בבריכה ולהשתין מהמקפצה) שלא כל אחד יתחיל לחשוב לנו שהוא ביאליק. אני כבר רואה את חלקכם קמים ללכת - למי יש כח לחבר עכשיו 4-5 משפטים, ועוד עם קשר הגיוני בין המלים? אנחנו אנשים עסוקים! אך אל דאגה, אני מבין לליבכם, קורא אותכם, ויש לי פתרונות:
א. המשפט יכול להיות כמה ארוך (או מה שיותר סביר, קצר) שתרצו. הגבול המינימלי לעניין הזה הוצב לנו ע"י המתמטיקה - מלה אחת,
אחרת זה סתם נראה כמו רווח כפול, וחבל.
ב. מישהו כבר עשה בשבילכם את כל העבודה! זוכרים את העיתון? זוהי שעתו הגדולה. פתחו אותו. המדור המועדף עלי לצורך זה הוא מכתבי הקוראים ותכף תבינו גם למה. משום מה, אנשים פשוטים מהרחוב כותבים בצורה שהיא יותר דומה למה שאנחנו מנסים לייצר מאשר אנשים שהכתיבה היא מקצועם. וחוץ מזה יש שם כותרת על כל 7-8 שורות, ואין לי כח להתאמץ לקרוא את הפונט הקטן של העיתון בשביל העניין שלנו.
נניח שאנחנו מסתכלים בעיתון שאני מסתכל בו, ואז כותרות המכתבים הן: "רצח הוא רצח הוא רצח" "העלילה חייבת להימשך" "מיהו לא ממלכתי" ו-"למה התכוון השר". אם סתם נשים אותם זה אחר זה, התוצאה שתתקבל, אפס, לא תראה ממש כמו שיר. זה יכול לעבור פה, אבל למה להסתכן? אני עומד לגלות לכם את הסוד השמור ביותר של כתיבת השירה מבחינתי - מוכנים? קחו את המשפטים,ותעשו מהם סיסמת גיוס.
דוגמה: "רצח הוא רצח הוא רצח" הופך ל"רצח רצח" התמציתי. "העלילה חייבת להימשך" נהיה "העלילה נמשכת" הענייני יותר, "מיהו לא ממלכתי" יהיה "מיהו ממלכתי", או אולי "מי ממלכתי" ועם האחרון המצריך מעט יותר דמיון, נעשה אסוסיאציות חופשיות - נניח שהיינו צריכים לחשוב על סיסמת גיוס מוצלחת שקשורה אליו - "כוונת השר", "שר הטבעות", "אחריות מיניסטריאלית" ו"כוונת מכוון" כולן אפשריות. נראה מה יעבוד בהמשך. זאת גם ההדמנות שלכם לנסות להכניס משהו בדסמי, בשביל שהכל יראה קשור איכשהו.
עכשיו מגיע החלק האחרון, והכי כיפי - זוכרים בגן ששיחקתם בדבק? יופי, אז קדימה ילדים, להדביק. כל שנותר אח"כ הוא לתת למישמש הזה כותרת (למי שכבר ממש אין כח להתאמץ, שישתמש בסיסמת גיוס אמיתית - הסיסמה שלו למשל). על המלה האחרונה כמעט תמיד כדאי לחזור פעמיים או שלוש בשביל שיכנס, בשביל האפקט, ובשביל שימלא נפח. אם רוצים ממש פגז, אפשר גם לחרוג מן הכלל שהוצג קודם ולדאוג שהמלה האחרונה תחרוז. קבלו בבקשה את השיר הראשון שלכם במגזין:



ידיעת הארץ / ק. בן-קיפוד
רצח רצח
העלילה נמשכת
מיהי מלכתי
שרת הטבעות
שרטה את פי-הטבעות
סימן לבאות
בכוונת מכוון
מכוון
מכוון



יפה נורא, נכון?

עד כאן השיעור להיום, מקווה שנהנתם ויותר מזה, שלמדתם משהו. אני חייב לרוץ, אבל אני אשמח לדעת איך הולך, ולעזור אם אפשר (אספקת סיסמאות גיוס לבנות שתורתן אמונתן).


צ'או,
ק.