כינרת מולנו.
אהובי ו2 הכלבות שלו.
כינרת מולנו.
אהובי ו2 הכלבות שלו.
קריר עד גשום וזה כיף אז הפכתי למיקי מאוס
אפילו יש לה אוזנים
והיא גם זוהרת בחושך
אני מאוהבת באהובי היום יותר מאשר מהתחלה.
אני רוצה לכבוש אותו ולענג אותו ולשרת אותו בעוצמה מטורפת.
אני רוצה לנצח להיות בין רגליו, להיות שייכת לו בבעלתו.
אני חרמנית מאהובי היום יותר מאשר מהתחלה.
אני חרמנית כי אני מאוהבת בו וכי רק לחשוב עליו גורם לי להיות רטובה.
אני חרמנית כי הוא מכיר כל נקודה בגוף שלי ואיך להטריף אותי.
אני חרמנית כי הוא יודע לספק אותי בעשרות דרכים.
אני חרמנית ולא רק בגוף אלא גם בלב ובמוח מהחיבור שלנו.
אני חרמנית כי אני עדין מדמיינת אותו בתוכי מאתמול בלילה.
אני חרמנית כי אני זונה קטנה ורק שלו כי אני רוצה למצוץ לו ושהוא ירכב עלי.
אני גדולה וחזקה היום יותר מאשר בהתחלה בזכות אהובי.
הוא גידל אותי באהבה ובשיעורים מחכימים.
הוא גידל אותי עם מילים טובות שממלאות ומעצימות, ושיעורים מחנכים.
אוכל חם לערב גשום וקר
פרגיות עם זיתים ועגבניות (הפסטיה שהכנתי) עם אורז בציר בשרי.
יאמייי לנו.....
קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
זה רק זמן ונשכח
ואין עניין
ואת הסתיו הזה
בדמעות גדולות למרוח
ותמיד מעונן
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז בואי נצעק
ונלך אל המקומות
ששם טבעי הרעש
ואף אחד לא נרגע
והתשוקה
להישרף מבלי למות
זה כישרון לדעת
ואהבה
אהבה
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
ואיך לומר
כל הזמן את בין לבין
ולא בדיוק ברור לך
מה לומר כשהפוך
וכל דבר
מבלבל ומעורפל מכאיב
זה לא נראה לך
לקבל זאת בנימוס
אז קחי לך זמן
הכאב הזה יחלוף מהר
אני מבטיח
זה שאני לא עוצרת, זה שאני לא שוקעת נותן לי להצליח להשתפר.
אבל אהובי הוא זה שיודע איך לשפר את מצב רוחי הכי טוב. אני לא יודעת איך אבל אחרי שעה וחצי שלו בין רגלי מנגן בי עם הלשון שלו והצעצועים שלו.
אלוהים יודע איך הצלחתי לקום ועוד לצאת איתה אבל אפשר להבין שאני עוד רועדת אבל לא מקור. לפחות קר מספיק לצאת רק עם וואנזי...
הרגיעון שלי זה ההנאה שלהם.
אז הם מרווחים בענק
עוגיות פאדג שוקולד
שיתקררו אמלא את הצנצנת וזה תמיד עושה לי טוב בלב שהיא מלאה
דמעות אחרונות באוטו רגע לפני שעולה הביתה.
מזל שלקוף יש חוג היום יהיה לה פחות זמן לסבול אותי כך.
אפילו ההפוגה בגשם הפסיקה לכבודי
אבל בדיכאון והוא חזק ממש. כואב לי בפנים הכל מקובצץ בפנים.
ריקנות תהומית. כאב שמפלח מבפנים.
דמעות על גבי דמעות מתחת למסכה של חיוך ושיגרה. אפילו השמים בוכים איתי.
אוזניות מוזיקה, לא לשמוע לא לראות אף אחד לבכות ולעבוד לשרוד את החלק הזה עד החלק הבא.
אתם לא תראו אתם לא תידוע כלום, רק שאני שקטה, מרוחקת מעט אבל אני לא נופלת אז אני פה.
אני אשרוד הרי אמרתי זה רק כאבי גדילה.... פאק לא חשבתי שזה יכאב כל כך.
הרעמים רועמים עבורי היום ואת הלב שלי מפלחים מחדש בכל אחד ואחד.
אני נמצאת, קקטוס דוקר מאוד! נא לא להתקרב
זה קרה בבום.
התקף כמעט מפוקס.
חצי שליטה.
השד לא פרץ הכל.
לקחתי אחריות.
התנצלתי.
הקטנתי אגו.
שתקתי.
ריסנתי.
החזקתי חזק.
בכיתי.
כאבתי.
גדלתי.
אלה רק כאבי גדילה