לפני שנתיים. 13 ביוני 2022 בשעה 11:17
לפעמים בא לי להרגיש את החניקה הקלה שהוא נותן.
לפעמים מתעורר בי געגוע להרגיש את העור שלו על צווארי.
לפעמים מתגעגעת למשיכה הזאת שנוצרת שנוגעים בו.
לפעמים חסרה לי תחושת השלמות שהוא נתן.
לפעמים אני נזכרת כמה ערומה הייתי ברגעים שהייתי בלעדיו.
נכון שזה רק רצועת עור וברזל
נכון שלכולם הוא לא אמר דבר.
נכון שבעיני הוא היה הכי מיוחד
נכון הוא היה שלי לא פחות משלך.
