הרצון לנסות ולחוות דברים מובילים אותי לדברים מופלאים ושיש לי משפחה שכל כך אוהבת ותומכת אז הדברים פשוט קורים זה כיף כל כך.
כל כך הרבה דברים אני לומדת ורובם טובים. הפחד מהרעב הפך לאימוץ שלו, להבנה שהוא לא כזה רע בעצם ושאם אתן לו את הזמן שלו הוא יהיה טוב אלי חזרה וימלא אותי. הוא יעזור לי לראות, לדבר, להכיר ויתן לי את האומץ לשאוג שאני פה ורוצה צומי.
ההשתלטות על הפחד נותנת לי לשחק את המשחק להבין את כיף שבו. ומצד שני ההבנה של כל מה שעברתי וחוויתי לטוב ולרע נותנת לי את הידע ואת הזהירות לא ליפול לידים רעות. ועכשיו אני עפה מחוויה לחוויה בתוך משפחה שעוטפת, מחבקת ומלמדת אותי בלי סוף, ומצד שני אני בוחנת את עצמי בעצמי, נפגשת מכירה ונשמרת מוגנת תחת כנפי הדוב שיודע הכל, שדואג ושומר עלי מפני כל מה שאיני מכירה. כך לאט ובטוח אני מצליחה ללמוד ואני מכירה את עצמי מחדש כמשוחררת ומה זה בעצם אומר עלי.
התנסתי בכל כך הרבה דברים חדשים נקשרתי, הוחצפתי ונחתכתי ומכולם עפתי ובכולם למדתי עוד משהו על עצמי. הכרתי ידים חדשות ועוצמות חדשות שהובילו אותי להבנות על עצמי על היכולות שלי ועל העוצמה שבי. ואני יודעת שיש לי הרבה עוד מה ללמוד ואני יודעת שעם המשפחה שבחרתי לי ועם האנשים הנכונים סביבי אני אלמד עוד כל כך הרבה.
להגיד לכם מה אני רוצה שיקרה או מתי? אני לא יודעת להגיד, כרגע אני במצב זרימה, נותנת לכיף ולטוב שעוטף אותי לקחת אותי למחוזות שלו, מקשיבה ולומדת אותו, מקבלת ומכילה אותו וזה עושה לי טוב אז למה לקבוע גבולות זמן? הרי כל דבר שיבנה ממקום של טוב וכיף יהיה בעצמו טוב כיף אז למה לעצור למה לא לתת לדברים לקרות.
לפעמים אנשים חושבים יותר מידי גם אני נופלת בזה, וכשחשבתי יותר מידי זה גרם לפחד להתעורר ולהרבה כאב שאיים לא לעזוב. אבל ברגע שהשלמתי ושחררתי, הכל השתחרר, כמו חסימה בנהר שמשתחררת ואז המים חוזרים להיות צלולים ורגועים.
אחד הדברים שהכי עזרו לי להתגבר היה לתקשר את הדברים לדבר על מה שהפחיד אותי להסביר את הכאב שלי, לא ממקום שבאמת אחרים יבינו אלא שאני בעצמי הבין תוך כדי ההסבר להם, הדיבור מולם והאמירה של הדברים הובילו אותי להבנות של הדברים שרק קבלו חיזוקים בדברים שלהם.
למדתי שלקרוא לעזרה גם היא בדרך קצת פחות ברורה זה חשוב מאוד ולמרות כל הקשיים שבמעשה בלי זה אף אחד לא באמת ידע ויכול לעזור לפני שיהיה מאוחר מידי.
למדתי כמה חשוב לעטוף את עצמך באנשים שבאמת אכפת להם ובאמת יהיו פה בשבילי כמו שאני פה בשבילם, הרבה פעמים נפלתי בחיי חלק מהפעמים היו יותר חזקות וחלק פחות, אבל הפעם מה שמשנה את הכל, זה לא החוזק או היכולת העצמית שלי לקום, מה שעושה את הפעם שונה זה האנשים, זה שאכפת להם.
אגלה לכם סוד תמיד אני מוקפת אנשים אבל אף פעם זה לא היה לי כך, אף פעם לא הרגשתי משפחה ואהבה ודאגה כמו שאני מרגישה עכשיו, וזה ממלא אותי בטוב, מרים אותי, פורס לי את הכנפים בבטחה ואני יודעת שאני תמיד יהיה שם בשבילם לא פחות ומקווה שאפילו יותר ממה שהם שם בשבילי.
אני זכיתי וזכיתי בענק, וממש אני לא מבינה בככל מה עשיתי שזה מגיע לי, אבל אני משתדלת לא ללכת למחוזות האלה ופשוט להנות מהרגע, להנות מהמשפחה שבחרתי שנמצאת סביבי ומרימה אותי ואני סיבבם ומרימה אותם, ולהנות מכל הטוב שעוטף אותי.