כל כך התגעגעתי לדוב.
הרבה זמן לא היינו רק שנינו בתוך הקסם שלנו חופשים כמו שאנחנו אוהבים כל כך. אחרי הסשן המנטלי שעשינו אחד לשניה בשבת בערב שנינו הרגשנו את הרעב בוער.
הלוז הדחוס של שנינו גרם לרעב ליצור לנו פתרון יצירתי עם מספיק זמן להשביע אותו לזמן הקרוב.
הוא הגיע למאורת הדוב לפני ושנכנסתי הדבר הראשון שעשיתי היה להתיישב עליו ולחבק אותו חזק חזק, כל כך התגעגעתי ולהיות בתוך החיבוק שלו זה המקום הכי בטוח, הכי שלם והכי מלא בעולם. היכולת להיות מוחזקת בתוכו להרגיש את כולו עוטף אותי בדיוק מושלם של הדוב שהוא ומוחץ בדיוק במידה בכדי שהכל יחדור עמוק עמוק לנשמה. בגלל שהמפגשים האחרונים היו חברתיים הם חסרו את האהבה שקורת רק בנינו והלב גרם לה להתפרץ ולהתפוצץ בעוז, והיא לא ידעה מנוח עד שהרגיעה את הרעב המיני לפני הכל.
אחרי שנרגענו הידים שלו החלו לנגן על גופי לגעת במקומות אחרים שפחות מכירים את העוצמה שלו, בלי פוזיציה ובלי גינויים, פשוט ידים על גוף מסופק, מאכילות רעב אחר מוציאות ומשחררות כעס פנימי שיוצא מפי ומעיניי והוא יודע בדיוק מה צריך לצאת אפילו אני לא הבנתי כמה זה הכאיב לי והפריע לי עד שהוא שחרר את זה מתוכי וזה היה בנקודות הכי רגשיות שלי באמהות שלי במי שאני לפני הכל.
כשהכאב והעצב יוצא, הבראטית משתחררת טיזינג רודף תגובה שרודפת טיזינג משחק מוחות מטריף ואני כל כך אוהבת להסתבך איתו, עד שברחתי קצת כי הגזמתי, בדיוק כמו שהוא אוהב שקורה, רק שהפעם הוא לא קרא לי לחזור אלא קם אחרי ותפס אותי והודיע לי שעכשיו נעשה פריימל ומותר לי להחזיר לו (כבר מעל שבועיים מאז שראיתי הפעם הראשונה אותו צד ההוא הכין אותי לזה). החיוך שכבש את פני וההתרגשות בגופי באותו רגע בקושי נתנו לי להוציא מגרוני את ה"כן דוב" אך הוא לא באמת זקוק למילים שלי על מנת להבין את רצוני הוא קורא אותי גם כך.
אנחנו המתחילים ואני נלחמת לא מוותרת רוצה להוכיח לו את הכוח שלי, שאני לא טרף קל. שנינו יודעים שאין פה באמת כוחות כי למרות כל כוחי הוא חזק יותר, אבל לא ויתרתי החזרתי גם שהרגשתי כבר חלשה יותר לא ויתרתי. הצייד נמשך הידים נשלחות, הרגלים בועטות מנסה בכל כוחי להתרומם בין מכה למכה למנוע את התפיסה של הצוואר שלי עד שהוא הצליח ותפס אותי בחניקה חזקה ואז הוא נכנס לתוך הבאר שלי עד ששנינו השתחררנו בתיאום מושלם.
האושר על הפנים של שנינו אמר את הכל, החיבוק שלו שעוטף אותי שהוא אמר לי "מזל טוב, עברת את הסשן פרמייל הראשון שלך" היה כל כל מכיל ומשמע המילים האלה רק גמרו לחיוך שלי לגדול על פני. אנחנו מתישבים נרגעים, הראש שלי מונח על הרגל שלו בזמן שהראש שלי מונח עליה גם כן ואני שקטה בתוך ספייס מטורף בטוחה כל כך במקום הכי נכון שלם ובטוח שלי לרגליו.
הזמן שהרעב סידר לנו נגמר עוד חיבוק ועוד נשיקה אחרונה והוא יוצא לדרך. הדלת נסגרת אחריו ואני נכנסת להתקלח לנקות את גופי, להכיר אותו מחדש, לראות ולהתגאות בסימני האהבה והשחרור שהשארת על גופי.
תוך כדי במקלחת אני מעבירה את הכל בראש שלי ואני באמת חושבת שנתתי קרב טוב למרות שאני גם בטוחה שהדוב חושב שהייתי צייד קל, אבל זה לא באמת משנה כי מסתבר שגם אני הצלחתי להשאיר סימן או 2 אז הגאווה העצמית גם כך בשמים.
תודה דוב שלי על כל מה שאתה מלמד אותי ועל כל מה שאתה מעניק לי. על מי שאתה ומה שאתה עבורי. על הכוח שאתה נותן לי והעוצמות שאתה מוציא ממני.
