שהוא בא לא ידעתי לאן הדברים יגיעו ומה יקרה.
שנינו הגענו לפגישה אחרי משבר מאוד גדול של אהבה משותפת כזה שקשור לשנינו והכאיב לשנינו בצורות עוצמתיות מאוד, הדבר היחיד שהיה בטוח זה ששנינו לפחות נתנחם אחד בשני על כל מה שקרה.
החיבוק שלו שנפגשנו אמר כל כך הרבה געגוע, העיניים של שנינו זהרו לנוכח הקרבה והריח המוכר שננשאף עמוק לתוך הריאות של שנינו.
זה הדהים אותי שהוא בא אחרי כל מה שקרה ביומים הקודמים לפגישה. שבקשתי ממנו להגיע למרות שכל הערב שתוכנן התבטל היו בי חששות שהכאב של מה שקרה יהיה גדול מידי והוא לא יבוא, אבל עצם זה שלא הייתה בו אף לא טיפת אשמה כלפי או כעס על התנהגותי, על אף שגם לי יש חלק בדברים הקשים שכולנו עברנו הדהימה אותי כל כך. עצם זה שענה לי שהוא בכלל לא חשב על לבטל את ההגעה אלי שמחה אותי מאוד.
אחרי שהתיישבנו דברנו על הרבה דברים, זכרונות טובים וכאלה שפחות, חשיפה טוטאלית של שנינו ובעיקר שלו כי עלי הוא כבר יודע כל כך הרבה ואני נדהמת לגלות אותו כך באמת מבפנים הוא כל כך עדין ורגיש וכן הוא כל כך יפה ואני רואה את זה עכשיו אני רואה את כל מה שלא ראיתי לפני כן.
נתתי לו לבחור את הדרך שבה ילכו הדברים בערב, רציתי לראות לאן הוא יוביל את הדברים, רציתי לדעת שזה לא רק אני שמושכת אותו להיפתח כלפי אלא שהוא רוצה באמת להראות לי את הדברים שעדיין לא ראיתי.
כל כך שמחתי שבחר בעדינות שבחר ברצון שלו לפנק אותי ולא היתה נקודה שהוא פיספס בגופי. המבט שלו אמר כל כך הרבה אהבה (לילות שלמים הייתי חולמת על זה), אפשר להגיד הדבר היחיד שרפרף לי בראש באותו רגע שהוא פינק את גופי זה המשפט "האפטר קאר המושלם" הפינוק הזה, ההרגשה הבטוחה שהוא נתן לי, התחושה של הרוגע ושלווה שקבלתי ממנו היו עוצמתיות כל כך וגרמו לי להתאהב בגילוי זה וגם בו שוב פעם מחדש.
את הרוך הזה ראיתי פעם לרגע קצר בהתחלה לפני שהפחד וההרס העצמי השתלטו על הכל ופשוט נזכרתי באותו אדם שהכרתי לראשונה שהתלהב יחד איתי ובאותה רמה מבצק שמרים. האמת שעכשיו שאני חושבת על זה רק שהוא יצא מהדלת קלטתי כמה התגעגעתי אליו לאותו בחור שהתאהבתי בו לראשונה וכמה אני שמחה שהוא פה עכשיו.
תודה עליך ותודה על מי שאתה.
