פאק כמה התגעגעתי אליו.
זה לא שראיתי אותו ולא שלא היינו ביחד, אבל עבר כל כך הרבה זמן מאז שקבלתי כך את כולו, את האפלה שלו את הרוך שלו את האהבה שלו, את כל מי שהוא. התקופה הקשה סוף סוף משחררת מעליו והוא חוזר על עצמו ואלי ופאק כל כך התגעגעתי.
אתמול זה התפוצץ משנינו, אותו הגעגוע, אותו הרצון להיות הכי טובים שלנו אחד כלפי השניה וזה היה כל כך מדהים. רק שאנחנו כך גבולות נפרצים ורק שאנחנו כך אנחנו עולים כל כך גבוה. ואני כל כל גאה בך שהבאת אותי לשם ובי שהצלחתי שעמדתי בזה.
ספרתי עד 100 אחרי שהתבלבתי פעם סביב ה30 אחרי שכבר היינו אחרי החלק הראשון שכלל כמה כאבים ענוגים, ועמדתי בזה! נכון שאפשר לטעון לנסיבות מקלות ששמורות במערכת אבל הגעתי ל100!!! ולא נפלתי ולא נשברתי ושהוא סיים התרוממתי חזרה לתנוחה שלי שהראש נוגע ברצפה והתחת גבוה באוויר וצחוק של אושר יוצא ממני, צוחק של גאווה עצמית, צחוק של הכלת
ההצלחה.
כל כך הרבה כוח יש במקום הקטן הזה שלי שרועה על הרצפה באפיסת כוחות. כל כך הרבה כוח יש בהתרוממות לתנוחה השניה שלי לסיום הגדול. וכל כוחי מגיע ממנו מהעוצמות שהוא נותן בי מהכוחות שהוא מכניס בי בזכות האהבה שלו בזכות מי ומה שהוא עבורי ובזכות הפורקן הזה שהוא נותן לי.
אין לי מילים שיכולו להביע את תודתי אליו ואת עוצמות האהבה שלי והערצה שלי אליו.
