החלק השלישי של היום, הערב שלנו היה רגוע ושקט.
אני בין רגליו כמו שרציתי מחבקת, נושמת, מתכרבלת ומתמסרת.
סרט מוכר ברקע מתנגן ואני בעולם משלי לא ממהרת לא לוחצת לא רוצה לדחוק ברגע.
יושבת בין רגליו ופשוט מוצצת ומפנקת, כמו לומדת ומגלה אותו מחדש. בודקת ולוחצת, לאט ומהר, משנה ומגוונת, מחרמת את עצמי טורפת ואז נרגעת ומרחפפת עם שפתי עליו להרגיע אותי ואותו כי עוד לא רציתי שיגמור. בין פעימה לפעימה שלו אני נרגעת וטורפת, טורפת ונרגעת לא משחררת אותו ולא אותי פשוט בעולם משלי משחקת בצעצוע הכי אוהב שלי.
שם נשארתי כל הערב מחובקת ומחבקת, אהובה ואוהבת כל כך.
אולי זה לא מה שרציתי אבל בהחלט מסתבר שהייתי צריכה את השקט הזה.
הצורך לא נעלם, המסוכיזטית עוד צורחת אבל אתמול בערב היא השתתקה. אתמול המידילת יצאה, לא כקטנה מידי, לא כמופרעת מידי אלא פשוט בהשתוקקות, כי היא ידעה שזה יתן לה שקט מאחותה יתן לה רגע להיות בעולם שלה ולהוביל.
הבוקר העיר איתו תחושת ריקנות מסויימת על גבול חוסר. אך אני לא דואגת ולא מוטרדת ממנו. אין שקט בראש אין מחשבות מסודרת. אבל כן יש רגיעה מסוימת המידלית קבלה כוחות לנסות להרגיע את אחותה וזה עובד לה קצת בנתיים.
בוקר טוב אנשים
